*** אז משום מה כשפרסמתי את הפוסט הקודם, חצי ממנו נמחק ועכשיו צריכה לשחזר***
אז כאמור, שיטוט בפייסבוק בין פרופילים של חברים מהתיכון וחברים של חברים מהתיכון, גרם לי להרהר....
זה התחיל מדכדוך קל (אני מניחה שהעייפות תרמה לו) מכך שלמרות ששנות התיכון היו מאוד משמעותיות ומהנות עבורי, לא נשארתי בקשר עם אף אחד מהחברים וכשהיה ניסיון להפגש עם שתיים מהחברות הכי טובות, הרגשתי שהן פחות שמחות ומתרגשות לראותי אותי מאשר אני אותן וזה היה מאכזב ומאז הקשרים הם פייסבוקיים בלבד.
המשיך בהשוואות (אליי ואל חיי כמובן)
רובם נשואים או בסוג של זוגיות, חלקם לא.
לרובם יש ילדים, אבל קטנים יותר משלי, כי הם התחילו מאוחר יותר.
מעט מהם, נראה שהתברגנו כמוני, רובם לא.
רואים את זה בתמונות, מהבגדים שלהם, הבתים שלהם, החברים שהם מצולמים איתם.
לפעמים, אני מתגעגעת ל״פשטות״ הזו.
בפעמים שאני חשה גועל מהסביבה החומרית והבורגנית שבה אני חיה ומגדלת את בנותיי.
לפעמים הייתי רוצה שזה יהיה אחרת.
אבל אני והוא שונים בקטע הזה ובזוגיות צריך להתפשר, לוותר ולדעת לבחור את המלחמות ויש כאלה שהן אבודות מראש.
וגם, חשבתי לעצמי, זה לא שהרוחניקים וה״לא חומרניים״ האלה, הם בהכרח, פחות מתנשאים ופלצנים משכניי הבורגנים...
ותוך כדי שאני מהרהרת בזה וממשיכה לעבור מפרופיל לפרופיל של אנשים מהתיכון שלי והגעתי לפרופיל של מישהי שנזכרתי שמאוד אהבה את החברות שהסתובבתי איתן אבל אותי, משום מה, היא לא סבלה מההתחלה ואז לא ידעתי למה. אבל היום פתאום נפל לי האסימון.
פתאום הבנתי משהו בקשר לאותן שנים ואותן חברויות.
פתאום זה היכה בי והיו לי פלאשבקים לכל מיני סיטואציות ושיחות מ״אז״ ווייבים שקיבלתי מכל מיני חברות.
הייתי אז בת 14
ילדה עם בטחון עצמי נמוך
הגעתי לבד, בלי להכיר אף אחד בתיכון החדש, מעיירה של ערסים שלא מצאתי את עצמי בה וסבלתי שם מחרם, לתיכון אקסקלוסיבי של בני טובים (שלא נגיד, בני עשירים) בעיר הגדולה.
ורציתי למצוא חן.
ובדרכ כשאני מנסה למצוא חן (עד היום. למרות שכיום, פחות מנסה) קורה בדיוק ההפך.
אז ניסיתי להיות נחמדה ולמצוא חן וזה יצא עקום ועכשיו אני מבינה שבגלל הנסיונות האלה והעקמומיות הזו, נתפסתי בעיניהם כ״לא חכמה במיוחד״.
וזהו.
בזה מסתיים הפוסט הזה.
בלי פואנטה.
רק עם משהו שהבנתי פתאום והייתי צריכה להקיא.
ועם הקדמה וחפירה (בפוסט הקודם) כי בדר״כ אנשים לא נוהגים להשאיר בבלוג שלהם קיא, במיוחד כשהוא לא מחמיא.
