לפני חודש וחצי
באמצע הטירוף של אוגוסט והחופש הגדול
כשאמרת לי שאתה מוסיף עוד אימון שחיה, מה שאומר שמינימום 3 ערבים בשבוע תגיע מאוחר בלילה הבייתה ואני זו שצריכה להשאר בבית עם הילדות.
מה שמשאיר לי 2 ערבים פנויים, אולי לתכנן תוכניות משלי, אבל גם לא בטוח, כי מתי ניפגש סוף סוף ונשב ונבלה זה עם זו.
אמרתי לך
שאני מחכה לספטמבר
ממש מחכה.
שהילדות יחזרו למסגרות ואני אקבל קצת אוויר וספייס לכמה שעות ביום.
סיפרתי לך על כל התוכניות שיש לי ליום שזה יקרה.
שאומנם אני מכניסה את הקטנה לגן, כדי שאוכל לעבוד, אבל אם בגלל כל העיסוקים שלך, הערבים שלי מושבתים בבית, אז מתכוונת לנצל גם את הבקרים כדי לפרגן לעצמי.
לעשות את הסידורים שאני אף פעם לא מוצאת להם זמן.
לעשות ספורט (זה עוד טעון שיפור)
להפגש עם חברות
לקדם את העסק שלי
לחזור ליצור
וגם, אמרתי לך, שבספטמבר אני רוצה לחזור לחפש לעצמי קשר משני (ככה קוראים לזה בפוליאמוריה).
בא לי פרפרים. בא לי חיזור.
מגיע לי.
הסכמת שמגיע לי. היה נראה לי שקל לך יותר לפרגן כשאמרתי לך שאנסה להפגש עם מישהו ונילי.
ניסיתי.
זה לא הלך.
ואז, בלי יותר מידי ציפיות ואמונה שיש חדש מתחת לשמש הכלוב, שיניתי כמה משפטים בפרופיל שלי כאן, שרמזו שנפתח חלון הזדמנויות קצר.
כצפוי היו כמה פניות.
אבל מה שלא היה צפוי, שדווקא מהודעה אחת קצרצרה, שבימים אחרים לא הייתה מושכת בכלל את תשומת ליבי והייתי מדלגת עליה ומתעלמת, קרה שקרה.
קרה שהכרתי אותו.
את אותו אחד שכבר התחלתי להשלים עם זה שלא קיים.
בטח שלא כאן.
גורל?
כנראה...
אין לי הסבר אחר
בקלות יכולתי לדלג ולפספס אותו. את זה.
אני בספק, אם הוא היה שולח עוד הודעה ומתעקש.
וגם אם היה מתעקש, בטח זו הייתה סיבה בשבילי, לראות בו סתם עוד נודניק ולהמשיך להתעלם.
אין לי הסבר גם לאיך הצלחתי לא להרוס את זה, בחודש של שיחות, שבהן עלו כל מיני דברים שבעבר היו גורמים לי לומר ״תודה, אבל לא תודה. זה לא בשבילי״
אני מרגישה שהוא בא לי בדיוק בזמן הנכון.
שחיכיתי לו מספיק זמן, כדי להבשיל ולראות ולקבל דברים אחרת.
להבין.
להיות פתוחה.
גם מחשבתית.
להיות גמישה.
אם היה מגיע לפני שנה, זה כנראה לא היה מתאים.
התלבטתי אם לכתוב פה את הפוסט הזה.
בעיקר בגללך.
בגלל הרגשות שלך.
בגלל שאני אוהבת אותך.
בגלל שאני בטוחה שלא קל לך.
אבל עכשיו תורי
ואני סומכת עלייך שתפרגן לי
וסומכת עלייך שכמו עם קשיים אחרים בחיים ובזוגיות, אתה תתמודד.
אנחנו נתמודד.
כמו שאני התמודדתי בעבר. וכמו שאתמודד בעתיד.
ולהוציא את זה כאן, כמו שהוצאתי בעבר דברים לגבי התמודדויות שלי עם קשרים שלך -זה חלק מההתמודדות של שנינו.
זה קצת סימבולי, לפני ערב ראש השנה החדשה וביום שזוג חברים סוגרים את מערכת היחסים הפתוחה שלהם....
זה קצת מפחיד גם.
אבל הפחד שיתק אותי ועצר אותי יותר מידי פעמים בעבר.
ההתחשבות ברגשותיך, גם עצרה אותי.
בכלל, אתה יודע, בדר״כ קל לי ואני נוטה, לוותר על דברים בשביל עצמי.
עכשיו תורי.
מגיע לי.
ומגיע גם לך,
אישה שמפרגנת לעצמה.
