חדר המראות שלי

ביקשתי ממנו מכתב המלצה.

תוך כדי שביקשתי, הרגשתי שזו בקשה חריגה ולא שיגרתית ומיד חזרתי בי ואמרתי שלא משנה, הוא לא חייב.

גם לו זה היה נשמע מוזר והוא לא ידע איך להתייחס לזה, אז סירב.

פשוט לא אוהבת להעיד על עצמי

זה לא עניין של ביטחון או חוסר הערכה עצמית, אלא עניין של צניעות.

אישית, גם אני יותר מתרשמת מתשבוחות שנאמרות על א.נשים מאשר כשא.נשים מהללים את עצמם.

אז כמו שבמקומות עבודה, מבקשים המלצות ממעסיקים קודמים, ולא מסתמכים רק על מה שהמועמד מספר על עצמו...

ובסוף העסקה נהוג לבקש מכתב המלצה

הרגיש לי לרגע  נכון, שאדון שחווה את ההתמסרות שלי, יאמר כמה מילים מנקודת מבטו, שיעידו עליי...

משהו שישאר לי ממנו

ואוכל להתגאות בו

אבל מבינה שזו בקשה שנשמעת חריגה...

אז לא משנה...