זו ההגדרה שלך למה שיש (או אין) בנינו.
אף פעם לא היית חייב לי שום דבר (גם לא בטוחה שאני לך)
אבל זה התחיל מהקנאה שלך (זוכר?)
לאפשרות הממשית שאהיה עם אחר.
כבר עברנו את הקטע של להסתלבט על מה שהיה.
על איך ששיחקת אותה קשוח והבהרת לי לא לצפות לשמוע ממך כל יום.
ואולי בכלל לא לצפות.
ואיך זה יתהפך, אחרי שנפגשנו.
ובתקופה האחרונה, המציאות (טוב שיש את מי להאשים) גרמה לנו להתרחק.
לא ברור מה יש בנינו.
אם יש בנינו.
אם יהיה...
והלילה
כשיש דמות זוהרת ליד הכינוי שלך
אבל אתה עסוק בשיחה עם אחרת
גם אם זה ״בקטנה״
זה מזכיר לי שני דברים.
1. את הפעם ההיא, ביום ההוא שכל הארץ בערה משריפות והצתות ורק על זה דיברו בחדשות ובכל מקום.
והדמות זהרה ליד הכינוי שלך.
וידעתי שאתה כותב לי הצעה.
סוג של חוזה.
ואתה ידעת שזה מחרפן אותי, להסתכל על הדמות הזוהרת ועל הסטטוס ״נמצא כעת באתר״ ולחכות להודעה.
אז סיימת ושלחת מהר.
למרות שהיה לך עוד הרבה מה לכתוב (ולימים כששאלתי מה עוד היה לך לכתוב, אמרת שאתה כבר לא זוכר)
2. את הקנאה.
האם היא זו שגורמת לאנשים, לרצות לנכס או לשמור לעצמם אנשים וקשרים, רק כדי לא לאבד אותם לאחרים?
