ללא גבולות

החבר, שקלט שאני כועס כובש תיסכול ומגלגל עיניים
אמר לי שהוא מכיר מישהי שתפתור לי את כל הבעיות, ושהיא תעשה לי רק טוב
"350 ש"ח לשעה, פעם בשבוע - והיא פותרת לך את כל הבעיות. מנסיון."

הופתעתי מההצעה לחלוק אותה, אמרתי במבוכה וברוח הסערה "כן בטח", ותוך כדי ודמיינתי לעצמי רוסית צמרת לבנבנה, רזה, ארוכה, ענוגה וחטובה כמו שרק הדמיון יכול לצייר על פני הערפל וחוסר הבהירות. תהיתי לעצמי אם היא סתם "נותנת" או גם "מקבלת". קיוויתי שאפשר להציע את מרכלתי הפרוורטית (אולי היא נקשרת?). ואולי בכלל יש מצב שהיא מהסוג שקושרת אותך, לא עלינו, מורידה אותך לארבע ומרגיעה אותך לשבוע שלם. באותו רגע הכל היה לי הגיוני ואפשרי - לתת , לקבל, מה זה משנה? העיקר להשתחרר מהמועקה הגדולה שעטפה אותי באותו רגע.

הראש פעל והדמיון המריא לו, אבל החבר שהציע, לא חזר אלי במשך שבוע ושבועיים.
תירצתי לעצמי שסתם הוא נתן הצעה ללא גיבוי ושבטח כוס לא חולקים, ונחה עליו רוח נדיבות שלא תחזור. למרות הכל, המשכתי לפנטז, ובדמיוני המשכתי לבנות תוכניות ומודלים כלכליים עם סעיפי אחזקת פילגש לצרכי "פתרון בעיות שבועי", פיניתי לי זמנים והיתי מוכן לכל ברכה שלא תבוא.

ואז יום אחד, במסעדה ליד חברים, הוא שוב פעם מזכיר אותה, ועוד ללא בושה, ואומר שהיא "מחזיקה אותו קצר" ושהיא "פותרת לו בעיות", ושהוא אפילו הציע לה לקבל אותי אבל לא היה לה מקום. מכאן לכאן, אני לאט לאט מבין שזו המטפלת הפסיכולוגית שלו, ש "דומה לסופר נני, אבל עם עוד 20 שנה ועוד 20 קילו" ...


קדימה להתעורר למציאות
הלך החלום...