"תחתום כבר על ההודאה ותגמור עם זה", רעם קולו של החוקר, אך רועי שמע אותו כאילו מבעד למסך של צמר גפן.
לסתו כאבה ופי הטבעת שלו שרף. שכניו לתא בבית המעצר לא ויתרו על השימוש בגבר הנאה, התמיר ובעל הגוף השרירי, שהושלך לעת ערב אל גוב האריות שלהם.
"זה בכלל לא היה ככה. תבדקו עליה ועלי באתר "המכלאה". בבקשה.", מלמל, כמנטרה, כפי שעשה מתחילת חקירתו, החל מהרגע הראשון בו הטיח בפניו חוקרו את ההאשמה כי התעלל בצעירה וכיסה את גופה בחבורות וסימני הלקאה.
"בדקנו", ענה החוקר. "אין שם פרופילי משתמשים כאלה, בשמות שנתת. איך קראת לזה? "ניקים"? גם במחשב שלך לא היה כלום שיגבה את הסיפור שלך על איך הכרתם כ"שולט" ו"נשלטת" באתר ההוא. נראה לי שקראת עליו פעם באיזה מקום ואז בא לך הרעיון להשתמש בזה כתירוץ. תראה מה עשית לה, למסכנה".
אחת אחת הם פרשו בפניו את התמונות הצבעוניות, המוגדלות. ההלם של המעצר פינה את מקומו לתחושת ייאוש ותסכול גובר, ככל שהתברר לו שהיא טוענת שלא הסכימה למעשיו. לסשן שלו איתה.
ההיפך הוא הנכון, היא צרחה והתנגדה, נכתב מפיה בתלונתה, אך הוא רק תחב את תחתוניה לפיה וקשר את ידיה מאחורי גבה בעזרת חבל כביסה ששמר מתחת לכרית. ואחר כך ביצע בה את זממו.
בדיקה רפואית שעברה הראתה שנבעלה באלימות, הן וגינאלית והן אנאלית, תוך גרימת שטפי דם. קונדום משומש שנמצא מושלך בחדר השינה בדירתו הוכנס לתוך שקיק ניילון וסומן בתווית.
הוא קרא כלא מאמין את המסמכים הללו, שחוקרו הניח בפניו בזה אחרי זה, כקלפן החושף אט אט את "היד" שלו.
*************************
בקצה השני של העיר, ישבה "מאדאם דלית", במשרדי "סאדום ועמורה - המכון לחקר מיניות אלטרנטיבית בע"מ" שבניהולה, וחייכה אל הגוץ כסוף השיער שישב מולה.
"תודה", אמר, סוגר את ארנקו שממנו קילף חבילת שטרות עבה ותחב אותו לכיסו. לאחר מכן קם ממקומו והוסיף "מסרי גם לבחורה ההיא. עבודה מצויינת".
"היא אחת מהכי טובות שלי", השיבה. "מממנת אצלי את שיעורי המשחק שלה".
האיש גיחך.
"למתי לרשום לך עוד סשן עם "תיקי המבתקת"?" שאלה בלי להרים את עיניה מהניירת שעל שולחנה.
"מחר בארבע, אם אפשר. כן? סבבה", אמר ויצא מהמשרד. בדרך לרכבו הוא שלה מכיסו את הטלפון הסלולרי וקרא את הודעות הטקסט שציפה להן, החל מ"שמעת מה קרה?" וכלה ב"מנהלת משאבי אנוש מבקשת שתיכנס אליה בדחיפות".
*******************************
"ברכות על המינוי", אמרה לו ורדינה, מזכירת סמנכ"ל הכספים, כשעבר לידה, עמלה אצל מכונת האספרסו.
"תודה" ענה בקצרה. "רק חבל שבכאלה נסיבות".
"ממש", השיבה. "מי היה מאמין עליו, הרועי הזה. בחור מבריק, והיה נראה תמיד כל כך נחמד".
"אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר לאנשים בראש. בחיים לא הייתי חושב אפילו בכיוון", סיכם ונפרד ממנה לשלום.
הטלפון בכיסו רטט והשמיע צליל של הודעה נכנסת.
"הרכב החדש מוכן לך בחניה".
הוא חייך בסיפוק. רק לפני חודשיים ניצל בנס מסבב הפיטורים האחרון. ואז צלצל אליו רועי, הבוס שלו, מהדרך וביקש שיבדוק לו משהו בתיבת האי-מייל כי נאלץ לצאת בדחיפות לפגישה כלשהי.
כל כך בהולה היתה עזיבתו של רועי את המשרד, עד שהשאיר הודעה פתוחה על המסך.
ממישהי בשם "סחבה לחה".
"האטבים על הפטמות כמו שציווית. הן כל כך כואבות, אדוני. הכלבה שלך רטובה. בבקשה בוא מהר", נכתב בה.
לצידה, בשורות אדומות, היו שלוש הודעות נוספות, משלושה שמות שונים, בצורה כלשהי דומים, אבל אחרים: "בולעת בשתיקה", "פרה פרה" ו"שיפכה".
בחיפוש הלאה ברשימת השמות באתר מצא את תיקי.
והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.
נכתב ע"י DomMale4fem
לפני 13 שנים. 1 בפברואר 2011 בשעה 14:19
