הסלון

מקולרת
פתוחה
פסוקה
בלי מחיצות , בלי מעצורים
עירומה
עומדת מול אדונה
משפילה מבט והוא מציב את עיניה מולו חודר במבטו לתוכה.
כממוגנטת ידיה נשלחות לכיוון איברו האציל
הוא קוטע את רצונה
"ידיים מתוחות למעלה אישה"
הוא לא קשר אותה
זה סשן ראשון והביטחון בו עדיין נרכש
אך הוא רוצה אותה פעורה וקשובה לו.
גופה רועד
היא מרגישה מבוכה מסוימת,
פעם ראשונה שהיא עירומה מולו
מנסה לדבר לספר את רחשי ליבה
שששש.... את שותקת! עכשיו רק אני מדבר, זה ברור לך?
היא לא רגילה לשתוק אישה פטפטנית מטבעה, היא כל כך רוצה לספר לו מה עובר עליה
אבל אסור האדון רוצה שקט!
הפחד החל להשתלט עליה
מחשבות מתרוצצות בתוכה:
" טוב לי, רע לי, אני רוצה את זה, אני נהנת?, אני פוחדת, מה אני עושה כאן בכלל.
איזה כייף שאני כאן סוף סוף בעיצומה של החויה, כל כך חיכיתי לרגע הזה, אבל מה יקרה לי,
מה הוא זומם?
אני לא דואגת אני בוטחת בו אני יודעת שהוא שומר עלי שהוא שם לתענוג שלנו
שהוא יודע מה הוא עושה.
הוא דאג להנסיך בי הרבה ביטחון בשיחות הרבות שהיו לנו
אבל ..... הפחד נמצא שם. לא שואל, פשוט משתלט על כל חלקה טובה בגוף.
האדון קלט שהיא בסערת רגשות ונתן לה כמה דקות לייצב את עצמה.
כל אותו זמן ליטף אותה ומפעם לפעם הצליף כמה הצלפות על הכוס שלה.
הצלפות חלשות חלשות פחות וקצת יותר עוצמתיות וממוקדות.
ההצלפות הקפיצו אותה עוררו אותה ממחשבותיה והרטיבות ניגרה מימנה.
תסתכלי עלי אישה.
אני רוצה שעם כל העוצמה שלך תשאפי הרבה אויר ותחדירי אותו לתוך שדייך.
היא מקשיבה ולא ממהרת לבצע
מנסה לחשוב מה הוא בעצם רוצה מימנה?
קדימה אני רוצה לראות את האויר חודר לכל חלל בשדיך.
שדיה החלו להתמלא באויר ששאפה לתוכה
עוד ועוד אויר שגרם להן לגדול ולתפוח
הוא ליטף את שדיה בהנאה, סחט אותן בידיו ושלח צביטות משמעותיות לפיטמות שנעמדו בדום מתוח למענו.
היא מתאנחת מרגישה את החום מתפשט בגופה. עדיין חוששת עדיין מרגישה קורטוב של מבוכה אבל מבצעת בדייקנות את הוראותיו.
קחי הרבה אויר אישה והתחילי למלא את כוסך אני רוצה שכל נקיק בתוכו יקבל עוצמות של אויר.
היא רוצה לדבר להביע רגשות,
ששששש.... בלי מילים תעשי מה שאני אומר, הוא מגיב.
שואפת מלוא ריאותיה אויר ולאט לאט מרגישה איך הוא עובר בכל גופה ומחלחל לכוסה.
עוד אויר ועוד אויר
האדון ביקש למלא כל פינה.
האויר לוחץ על הכוס ודוחף את נוזליה החוצה
היא רטובה כולה.
האויר ממשיך להתפשט לוחץ על הכוס
היא מגורה רוצה לגמור ומנסה לעשות זאת בדרך הכי טבעית שלה,
לא צריך ידיים שרירי האגן עושים את העבודה מענגים אותה ומביאים אותה לגמירה
היא מנסה להפעיל את שרירי האגן ..... האויר נעל אותם במקומם
אף שריר לא זז ממקומו
היא כל כך רוצה לגמור
אבל איך תעשה זאת ללא שרירי האגן שלה?
התשוקה חזקה מנשוא צריך להפעיל את השרירים בכל מקרה
מנסה... מתאמצת ... לשוא האויר לחוץ ולא נותן להם לזוז
לחץ
מצוקה
היא מגורה היא צריכה לגמור ולא יכולה
היא לא יודעת לעצור את הגמירה שלה. מה עושים?
אדוני אני צריכה לגמור היא לוחשת
אל תזמי כלום הוא עונה כשזה יבוא תגמרי
הוא אומר שזה יבוא?
הוא לא מבין שאני לא יכולה ככה לגמור
הוא רוצה להשאיר אותי ככה מגורה ואינו מבין שאני לא יכולה לגמור?
תמשיכי להכניס אויר היא שומעת אותו
והיא ממשיכה עוד אויר ועוד אויר
עוד לחץ
עוד גירוי
ואווווווווווווווווווווווווווווווווווו
זה הגיע
כנגד כל המחשבה שלה
היא גמרה
נופלת על הריצפה
מרגישה את גופה מפורק ואת נפשה בהתעלות רוחנית
כמה טוב לה
איזה רוגע
היא איבדה שליטה על גופה ובכל זאת גמרה
הוא הרים אותה
ליטף וחיבק אותה
כל הכבוד אישה עשית זאת
תודה לך אדון על החויה
מקלחת טובה החזירה אותה לתיפקוד
אבל עוצמת הסשן עדיין מהדהדת בתוך נפשה.

נכתב ע"י מנגינה

כח?לו?ם א?ד??יר?ים,

אנוכי ואת בסירה ל?יב?נת

מפרש?ים נשוט אל חופים

שעין לא שזפה.


מ?ק??ר?נ?י ה?ש???מ?ש? ה?י?ו?ק?ד?ת

נשזור את הפתיל

שיחבר את נשמתנו.

מרחבי השדמות לפנינו

יפרשו את פניהם.



געגועי מו?ל?ד?ת??י מ?פ?כ??ים ב??ק?ר?ב??י,

בשדמות כך סתם נשוטט

ללא מטרה, כך סתם נאהב,

כך סתם נחיה בין הצללים.


א?ת מ?ב??ט ע?ינ?יה? אשת,

את מבט עיניה אקח ואצרור,

את אמר?י- נו?י תודעתה אטע בליבי,

עד יניבו פרי, עד יזקינו כליל,


ב??עו?ד?י רו?ש??ם מ?ל??ים א?ל??ה,

ד??יו? לבבי החל מ?ת?כ??לה,

וני?ר חיי החל מצהיב,

רק ריח העבר מנחם את נפשי ,והנני חלל

נ?פ?ל?ת??י כ??ד?ר?ך? א?נו?ש?.
--------------------------------------------------------

נכתב ע"י דון ואןרוד

המיית זוג היונים המנסים לקנן על אדן חלוני העירה אותי משנתי.
קרני השמש כבר יוקדות, הבוקר בשיאו.
אמש עליתי על יצועי בשעות הקטנות המאוחרות.
היטבתי לישון, שינה מתוקה וחמה שחתמה שיחה מלאת תשוקה ורטיבות איתך.
הבית ריק, שקט.
עוד רגע קט התכרבלתי במצעי הסטן הכחולים.
רטט עבר בגופי.
בבדיקת חום שערכו ידי, התגלו שדיים משתוקקות למגע
פיטמות במצב הכוון לקראת זקירה
כור מחצבתי השואף למצב רתיחה
מפל של מיצי תאווה העומד לפרוץ בשצף קצף
כשכמה טיפות ממנו כבר התגלו על תחתוני.
התשוקה מאמש לא נרגעה.
יצאתי לסופר השכונתי לקנות ארוחת בוקר טריה.
שני סוגים של גבינות, בגט חם וניחוחי, שזה אתה יצא מהתנור,
כמה מלפפונים ושוקולד לקינוח.
הגעתי הביתה ונכנסתי להתקלח .
חשבתי שהמים החמים והסבון הריחני ישטפו ממני את חרמנות הבוקר ואוכל להתפנות לכתיבת חמרים להפקה הבאה.


החלטתי שלמרות שאני לבד, אלבש משהו סקסי ושלפתי מהארון את הבייבידול בצבע לילך.
להשלמת המראה לבשתי תחתון בצבע תואם והשארתי את חזי חשוף ללא עטיפת חזיה.
כשחם לי, אני אוהבת את הבייבידול הלילכי,
הוא מהווה וילון שקוף לגופי הנראה היטב מבעדו.
בתיכנון היה לפתוח את המחשב ולהתחיל בעבודה היומית.
פתחתי את דפי ההפקה.
חזרתי לגוגל כדי להגיע לאתרים רלוונטיים לעבודתי.
האצבעות מקליקות אוטומט את כתובת אתר סרטי השליטה.
לא נורא העבודה תמתין כמהה.
סרט אחד גמירה טובה ואהיה מרוכזת יותר.
מצאתי את עצמי שוקעת בסרט שליטה מחרמן במיוחד.
היא שכבה שם כפותה לגמרי וחסרת אונים
האדון החסון הצליף בה בשוט, בקיין בספנאקר.
קולות החבטה התמזגו עם קולות גניחתה
פסים דקים ואדומים איתרו את גופה.
הגניחות הפכו לצעקות.
האדון הפסיק, ליטף את גופה, הרגיע, נשק לה.
זוהי רק ההתחלה, לחש לעברה.
עכשיו יתחיל הכאב האמיתי
את תנשמי אותו תפנימי אותו תחדירי אותו לתוכך
תגנחי תצעקי תבכי, אבל בלי קול.
גאג אדום חסם את פיה.
נשימותיה נעשו כבדות, רעד נראה בגופה.
האדון הלך לרגע
רעש קל של מנוע חשמלי נשמע ברקע
הוא שב ובידו מכשיר חשמלי. כל מגע עם המכשיר מביא לצריבה קלה ורטט של זרם חשמלי
המורגש היטב.
נגיעה קלה בעורה הקפיצה אותה
עוד כמה נגיעות קלות באיזור הבטן
ידיו הבטוחות של האדון מעבירות את המכשיר על רגליה.
היא מתפתלת.
המכשיר ממשיך לשייט באיזור שדיה.
זרם חשמלי עובר סביב שד ימין.
גופה נע מפחד.
צריבה קלה על פיטמת שמאל
צעקה חנוקה מהדהדת מגרונה.
פיטמתה הימנית הזקורה למדי זוכה לרטט חשמלי
האדון משהה לפרק זמן קצר את המכשיר על הפיטמה.
היא מנסה להתרומם אך הכבלים מחזירים אותה למצב שכיבה.

אני שם-
עיני מהופנטות למרקע. שרירי אגני נעים מעונג ומלהטים את מעורתי.
מפל התאוה התפרץ לא מכבר וטיפות התאוה הנובעות מימנו גדלות מרגע לרגע.
מרגישה איך הזרם החשמלי מרטיט גם את גופי.
חרמנותי משתלטת עלי יותר ויותר.
הסרט עבר להתמקד במראה מעורת התאוה של הנשלטת.
המקום היה אדום, הדגדגן נראה נפוח למדי.
עוד תמונת התמקדות והאדון מגיע עם המכשיר החשמלי גם לשם.
מתחיל לאט , נגיעות קלות, נותן לאיזור החם שלה להתרגל לזרם ולצריבה.
היא גונחת מכאב ועונג.
נגיעות חשמליות קלות סובבות את פתח מעורתה.
זרם חשמלי מפלח את הפתח הרטוב שלה.
וברקע צריחה חדה הבוקעת מפיה החנוק בגאג.
ידי האדון מעבירות את המכשיר לאורכו של פתח האיזור הלוהט.
מפעם לפעם לוחץ לשניה את המכשיר טיפה עמוק יותר.
היא צורחת
היא מתחננת שיפסיק
פניה אדומות
גופה נע על פי עוצמות הכאב
כואב מענג מגרה, לוהט לה, מילת הביטחון לא נשמעת.
פרץ רטיבות חם נטף מימנה.
עוד רגע קט וגם אני נסחפתי לתוך הלהט.
הרגשתי איך שרירי מתהדקים ולוחצים את מעורתי הרותחת.
אורגזמה אדירה הציפה אותי.
עצמתי עיניים, התמכרתי לתחושה המתוקה, לעונג שמילא את תוכי.

האדון כבר כיבה את המכשיר
היא הותרה מכבליה ושניהם נראו מחובקים ורגועים.
אני כבר לא הייתי שם.
ריחפתי במעטי החום שנטמן בי.
רגעים ארוכים נשארתי בתוך העונג העילאי.

צילצול טלפון החזיר אותי ברגע אחד למציאות ונילית.
"צהרים טובים מנגינה (מממ... כבר שעת צהרים?)
אני רוצה להזכיר לך את הישיבה החשובה שיש לנו היום,
תשתדלי לסיים את כתיבת ההפקה כדי שנוכל לסגור את נושא התפאורה...."

כן ברור, כל הבוקר עבדתי
בניתי הפקה שלמה
אין לי ספק שיצאה מוצלחת
הפקה בדסמית מענגת,
מי יודע אולי גם תעלה יום אחד על הבימה....

נכתב ע"י מנגינה

רו?ח? יגו?נ?י עו?ד נו?ש??את א?ת נ?פ?ש??י.

ס?ע?רו?ת חלומותיי הו?ד?פו?ת ה?רו?חו?ת.

מילותיי נ?צ?ב??עו?ת ב??י?ם א?ה?ב?ת?ך?.

א?ת ל?ב??י ה?יא רו?צ?ה, א?ת ל?ב??י ת??ק?ב??ל.

*

א?ת אמירותיי א?נ?י ש?ו?ז?ר ל?מ?ח?ר?ז?ת מ?נ?צ?נ?צ?ת.

ל?י?ד?י?ך? אפקידה.על ל?ב??ך? ענדיה.

א?ת ע?ל?ע?ל?י ה?ש??ו?ש??ן א?נ?י זו?כ?ר, א?יך? נ?ש??רו?

א?ל י?ם נ?ש??מתך?, א?יך? חגו? ב??מ?חו?לו?ת.

*

ע?ל זרועותיי ט?פ??ס?ת?? כצ?מ?יח?ת הקיסוס.

ש?ו?ש??ן א?ד?מ?ד??ם בנשמתי מ?ת?פ??ת??ל א?ל ש??פ?ת?י ש?ו?ש?ני.

טעימי נ?א א?ת ש?ו?ש?נ?י, ש?כר?י א?ת נ?פ?ש??ך?.

א?נ?י ח?ש? א?ת עינייך מ?ת?ר?ח?קו?ת מ?מ??נ?י כס?פ?ינו?ת נושנות.

*

ס?פ?ינו?ת ח?י??ינו? נטרפו ב??מו? י?ם.

ס?ב?יב נש?מתך? ה?א?ד??יר?ה א?ז?כ??ר

א?ת ה?ש???ל??כ?ת ש??ה?ס?ת??ח?ר?ר?ה כשיכורה.

יקירת לילותיי ה?נ??א?ה?ב?ת ז?כ?ר?י נ?א

כ??י א?ה?ב?ת??יך?.כבד?ינ?י במילותייך.

כ??ב??ד?י א?ת נ?פ?ש??י.

נכתב במיוחד עבור "הסלון" ע"י דון ואןרוד

"תחתום כבר על ההודאה ותגמור עם זה", רעם קולו של החוקר, אך רועי שמע אותו כאילו מבעד למסך של צמר גפן.

לסתו כאבה ופי הטבעת שלו שרף. שכניו לתא בבית המעצר לא ויתרו על השימוש בגבר הנאה, התמיר ובעל הגוף השרירי, שהושלך לעת ערב אל גוב האריות שלהם.

"זה בכלל לא היה ככה. תבדקו עליה ועלי באתר "המכלאה". בבקשה.", מלמל, כמנטרה, כפי שעשה מתחילת חקירתו, החל מהרגע הראשון בו הטיח בפניו חוקרו את ההאשמה כי התעלל בצעירה וכיסה את גופה בחבורות וסימני הלקאה.

"בדקנו", ענה החוקר. "אין שם פרופילי משתמשים כאלה, בשמות שנתת. איך קראת לזה? "ניקים"? גם במחשב שלך לא היה כלום שיגבה את הסיפור שלך על איך הכרתם כ"שולט" ו"נשלטת" באתר ההוא. נראה לי שקראת עליו פעם באיזה מקום ואז בא לך הרעיון להשתמש בזה כתירוץ. תראה מה עשית לה, למסכנה".

אחת אחת הם פרשו בפניו את התמונות הצבעוניות, המוגדלות. ההלם של המעצר פינה את מקומו לתחושת ייאוש ותסכול גובר, ככל שהתברר לו שהיא טוענת שלא הסכימה למעשיו. לסשן שלו איתה.

ההיפך הוא הנכון, היא צרחה והתנגדה, נכתב מפיה בתלונתה, אך הוא רק תחב את תחתוניה לפיה וקשר את ידיה מאחורי גבה בעזרת חבל כביסה ששמר מתחת לכרית. ואחר כך ביצע בה את זממו.

בדיקה רפואית שעברה הראתה שנבעלה באלימות, הן וגינאלית והן אנאלית, תוך גרימת שטפי דם. קונדום משומש שנמצא מושלך בחדר השינה בדירתו הוכנס לתוך שקיק ניילון וסומן בתווית.

הוא קרא כלא מאמין את המסמכים הללו, שחוקרו הניח בפניו בזה אחרי זה, כקלפן החושף אט אט את "היד" שלו.


*************************

בקצה השני של העיר, ישבה "מאדאם דלית", במשרדי "סאדום ועמורה - המכון לחקר מיניות אלטרנטיבית בע"מ" שבניהולה, וחייכה אל הגוץ כסוף השיער שישב מולה.

"תודה", אמר, סוגר את ארנקו שממנו קילף חבילת שטרות עבה ותחב אותו לכיסו. לאחר מכן קם ממקומו והוסיף "מסרי גם לבחורה ההיא. עבודה מצויינת".

"היא אחת מהכי טובות שלי", השיבה. "מממנת אצלי את שיעורי המשחק שלה".

האיש גיחך.

"למתי לרשום לך עוד סשן עם "תיקי המבתקת"?" שאלה בלי להרים את עיניה מהניירת שעל שולחנה.

"מחר בארבע, אם אפשר. כן? סבבה", אמר ויצא מהמשרד. בדרך לרכבו הוא שלה מכיסו את הטלפון הסלולרי וקרא את הודעות הטקסט שציפה להן, החל מ"שמעת מה קרה?" וכלה ב"מנהלת משאבי אנוש מבקשת שתיכנס אליה בדחיפות".


*******************************

"ברכות על המינוי", אמרה לו ורדינה, מזכירת סמנכ"ל הכספים, כשעבר לידה, עמלה אצל מכונת האספרסו.

"תודה" ענה בקצרה. "רק חבל שבכאלה נסיבות".

"ממש", השיבה. "מי היה מאמין עליו, הרועי הזה. בחור מבריק, והיה נראה תמיד כל כך נחמד".

"אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר לאנשים בראש. בחיים לא הייתי חושב אפילו בכיוון", סיכם ונפרד ממנה לשלום.

הטלפון בכיסו רטט והשמיע צליל של הודעה נכנסת.

"הרכב החדש מוכן לך בחניה".

הוא חייך בסיפוק. רק לפני חודשיים ניצל בנס מסבב הפיטורים האחרון. ואז צלצל אליו רועי, הבוס שלו, מהדרך וביקש שיבדוק לו משהו בתיבת האי-מייל כי נאלץ לצאת בדחיפות לפגישה כלשהי.

כל כך בהולה היתה עזיבתו של רועי את המשרד, עד שהשאיר הודעה פתוחה על המסך.

ממישהי בשם "סחבה לחה".

"האטבים על הפטמות כמו שציווית. הן כל כך כואבות, אדוני. הכלבה שלך רטובה. בבקשה בוא מהר", נכתב בה.

לצידה, בשורות אדומות, היו שלוש הודעות נוספות, משלושה שמות שונים, בצורה כלשהי דומים, אבל אחרים: "בולעת בשתיקה", "פרה פרה" ו"שיפכה".

בחיפוש הלאה ברשימת השמות באתר מצא את תיקי.

והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

נכתב ע"י DomMale4fem

ע?ו??ר מגלו,קו?צ?ר ה?ק?מ?ה.

הו?א קו?צ?ר ה?ק?מ?ה הו?א מאלמן שדות ד??ג?ן.

מעופו מזדהב נו?כ?ח ה?ח?מ??ה.

ב??ינו?ת א?נ?ש??ים צו?ל?ח? ב??ר?ה?ב.

*

בקלשוני אמירותיו מדקר ל?ב?בו?ת.

הו?א מו?ח?ץ ו?מ?כ??ה ב??כ?ל ה?נ??ק?ר?ה ב??ד?ר?כ?ו?

ב??עו?ד?נ?ו? לו?פ?ת ב??ח?ר?ב שירתו ב?י?דו? ה?ח?ו??ר?ת.

ע?ד תתייגע ידו א?ת ק?מ?ת ב?נ?י ה?ע?יר י?כ?ר?ת ב??ח?צ?פ??ה.

*


כנ?ש??ר י?ד?מ??ה, כ??א?ש??ר מ?מ??רו?ם, מ?פ?ש?ק א?ב?ר?ה,

י?ד?א?ה בגאון, ה?ל?א הו?א ה?ד?ו?ר?ס ה?ש???ח?ר.

ב??עו?ד?ם מ?ב?ז??ים א?ת שממת ל?ב?בו?

א?ת טפריו י?ל?ט??ש?. א?ל מבזי נפשו

הו?א יעוט ע?ד ינקר נשמתם.

*

ד??מ?עו?ת א?ה?ב?ה א?ח?דו?ת ע?ל ב?נ?י ע?ירו? הו?א מו?ז?יל.

ל?מ?רו?ת עריצותו ה?ק?ו?ד?ר?ת יציתו? ב?נ?י ע?ירו?.

ל?ש??ו?וא י?ש??ח?ק ב??פ?נ?יך? הה?מו?ן ה?נ??ר?ת??ע.

נפילתך ה?י?ת?ה ע?ד י?ס?ו?ר?ים,

ו?ח?י??יך? היו ל?ש??יר ע?ר?יר?י.

*

צ?ל?ח ורכ?ב, צ?ל?ח ורכ?ב.

ב??ע?ר?בו?ת הק?ר?ת שעט א?ל?י א?פ?ק.

שעט ו?ז?מ??ר ל?ק?ט נ?א א?ת שיבולי תשוקותיך?.

ע?ד מ?ה?ר?ה נ?ס?י שירתך? ב??ג?או?ן יתבדרו נו?כ?ח ה?רו?ח?.

*


טו?ב פ??נו? א?ת ד?ר?כ?ו? ב?נ?י קר?ת נו?ש??נ?ת.

ה?נ??יצו?ץ ב??ע?ינ?ו עדן י?ז?ד??ה?ר.

ת??כ?ל?ת עינו עדין מפכה.

י?ם נ?ש??מ?תו? ר?ח?ב ע?ד ל?מ?או?ד.

ל?א א?ש??כ??ח כ??ך? א?מ?ר א?ת ר?זו?ת נ?פ?ש??כ?ם.

א?ת ש??יב?ת השער שעל ר?אש??כ?ם ל?עו?ל?ם א?כ?ב??ד.

*

ג??ם ה?פ??ע?ם אשעט ב??ע?ר?בו?ת קר?ת נו?ש??נ?ת,

א?ת פ??ס?ו?ת נ?ש??מ?ת?י א?ש??א?יר ע?ל קמת ה?ש???ד?ה.

ע?ל ס?ף שברון ב??ט?רו?ף א?ח?רו?ן מ?ס?ו?סו? הו?א מ?ע?ד.

ל?י?דו? ת??ח?ל?ף הלבנה ותתאבל ב??י?ר?א?ה.

*
ב??ח?ל?ב נ?ג?ה ה?יא תספיד ה?רו?כ?ב.

ע?ד תגיח ה?ש???מ?ש? ותדעיך א?ת קרניה.


--------------------------------------------------------------

סוף

נכתב ע"י דון ואןרוד

היא נכנסה למרפאה בשעות הערב. כבר לא היה שם אף אחד, רק היא והפיזיותרפיסט. כבר בפעמים שעברו החשמל והמתח המיני הורגש ביניהם. היא לא היתה בטוחה עד כמה רחוק אפשר לקחת את זה, אבל מחשבה עברה בראשה שאולי הערב אפשר לנסות. שובל הבושם ששמה ליווה אותה לתוך חדרו, והשמלה שלבשה חשפה טפח וכיסתה טפחיים. היא נכנסה לחדרו, והוא סגר את הדלת. הוא שאל אותה כמה שאלות בסיסיות, מלוות בפלירטוט רציני ביותר, ביקש ממנה לעלות על המיטה, ואז יצא כדי להביא משהו. היא החליטה, שהיא הולכת להעיז לעשות משהו לא שיגרתי: היא החליטה לעלות על המיטה, אך לא לחכות עליה בישיבה רגילה או בשכיבה אלא בתנוחת הנאדו - על הרגליים וידיים פשוטות קדימה על הירכיים. היא החליטה להשאר בינתיים בשמלה, כך שאם תגובותו תהיה תדהמה ואי הבנה של מה שקורה, לפחות ישאר לה מעט כבוד עצמי. הוא נכנס חזרה וראה אותה כך. הסתכל עליה משועשע, ואז העביר את ידו על שערה מושך אותו ואומר - נו, כמה זמן אני אחכה שתשארי לבושה? הוא נתן לה סטירה קלה תוך כדי דבריו, "זה על כך שהיית לבושה בנוכחותי". היא התפשטה, והוא חפן את שיערה והוביל אותה לרלס של הווילון. הוא אילתר מהסדינים רצועות קשירה, וכפת את ידיה לרלסים. היא עמדה כך, עירומה לגמרי, והנוזלים ניגרים ממנה ללא שליטה. הוא דחף יד כדי לבדוק, וגילה זאת בעצמו. היא היתה רטובה. הוא הוריד את החגורה שלו, ונצמד אליה מאחור, חופן את שדיה הגדולים, קצת צובט וקצת ממולל את הפטמות בידיו, וגלי חשמל עברו בכל גופה. היא התקשתה להשאר עומדת במצב הזה. הוא חירמן לה את העורף ואת האוזן, והיא כבר התקשתה מאוד לשמור את עצמה עומדת. כמה רצתה אותו. הוא לקח עוד חתיכת סדין וקשר סביב עיניה. לקח את החגורה שלו, והתחיל להצליף בה - בכל מקום. על הגב, על הישבן, על הכוס, על החזה. לאט לאט חלקים מחלקים שונים מגופה נעשו אדומים יותר ויותר. הוא הוריד אותה מהקשירה מהרלסים, והושיב אותה למרגלות המיטה, כשידיה קשורות למראשות המיטה. הוא התקרב אליה והיא החלה ללקק את ירכיו הבשרניות, אך בשלב הזה היא תפסה יוזמה ושלחה לשון אל תחתוניו. הדבר עלה לה ביוקר - הוא משך בשערה ונתן לה סטירה מצלצלת - "מי נתן לך רשות לגעת בו? תתאפקי!". היא השפילה עיניה וביקשה סליחה. הוא נתן לה עוד כמה סטירות על הפנים וכמה על השדיים, ואמר לה "אני אחשוב על זה, אולי אסלח לך". הוא שלף את הזין שלו מהתחתונים - הוא היה גדול מאוד. שוב כל נוזליה התחילו ניגרים החוצה. הוא סטר לה מספר פעמים עם הזין על הפנים, ואז לפת את ראשה ודחף אותו עמוק לגרונה. הוא היה יכול לשמוע אותה משתנקת, רוק ירד לה על הסנטר והשדיים, והיא המשיכה לתת את פיה. הוא הסתכל למטה, לאישה הכורעת למרגלותיו - אין מראה יפה מזה בעיניו. אישה שכך נותנת את כל כולה ומכילה את המיניות שלו, את כולו. הוא זיין את הפה שלה עוד, עד שבשלב מסויים הפסיק, והעלה אותה למיטה. הוא קשר את ידיה למעקה המיטה, ואת רגליה לרלסים של הוילונות. הוא ניגש לבין רגליה והתחיל ללקק את איבר מינה, לאט לאט, הגיע לנקודה הקריטית, הקטנה, אך הו כה גדולה. היא כבר בקושי יכלה להתאפק. בנוסף הוא החל דוחף את ידיו לתוך הכוס שלה ולחפור בו. היא התחננה לגמור, והוא סירב. הוא לקח את החגורה והצליף על הכוס הפעור שלה. היא כבר לא יכלה לשאת זאת יותר, והתחילה להתחנן לגמירה. הוא עדיין לא הסכים לה. הוא חדר אליה. פעם לאט פעם מהר, כך התעלל בה בלי שתוכל להגיע לסיפוק ובלי קצב שתוכל להתרגל אליו. לאחר דקות ארוכות שהוא התעלל בה כך, ניכר היה בו שגם הוא כבר לא מסוגל להתאפק מלשקוע בתענוגות של כיבוש גופה הדשן, והוא פשוט הגביר קצב והתחיל לגמור, בעוד הוא מעסה את הדגדגן שלה ומלטף את שדיה. הם גמרו כמעט בו זמנית בהתפוצצויות בלתי נשלטות של גלי אורגזמה ומתח מיני שהושארו כבושים ביניהם אולי יותר מדי זמן.
הוא עזר לה לרדת מהמיטה, ועזר לה לנקות את עצמה בכיור, ללבוש את השמלה בחזרה.
לקראת עזיבתה, הסתכלה על עצמה ועליו, לא מאמינה שהיא אצל הפיזיותרפיסט...
כשהיתה בדלת הוא אמר: "אז מה, בשבוע הבא תבואי שוב?"...

נכתב ע"י לומדת מההתחלה

צליפת השוט על גופו המעורטל של העבד הקשור לקולר השרשרת מידה של מלכתו , הדהד בין כותלי שוק העבדים.

הגבירות מסביב שעמדו לבושות בגדי חג , נרתעו לרגע אולם העוצמה רק חיזקה אצלן את יצר השליטה ואת ההנאה מסבלו.

הוא עמד זקוף, מוכה ומאוכזב, מייחל לבאות לרגע שיאלץ להיפרד ממלכתו השמימית שהכיר מכולן.

שלוש שנים שהוא משרת אותה ואת משפחתה בנאמנות והנה ברגעים אלו ממש, יימסר לאחרת שלעולם לא תדמה למלכתו הנצחית והכל תמורת כמה דולרים בודדים או שטר של מאה.

שוב נשמעה השריקה, ושוב נחתו על בשרו רצועות העור וצרבו את עורו בכאב ובחום אדיר, אבל היו אלו הדקות האחרונות להנאתו מסבלו למענה.

" 180 - פעם ראשונה.!"

קרא הכרוז והס השתרר בין קהל הקונות והקונים.

" 180 - פעם שניה "

ואיש לא פצה פה.
ושוב נשמעה שריקת השוט שפילחה את בשרו של העבד העירום, עבדה הנאמן לה זה שנים.

רטט עבר בקהל ומיד אחריו נשמעה קול אישה.
190!

סבלו של העבד ועמידתו האיתנה רק העלו את מניותיו לומר, חזק הוא וקשוח. וניתן להתעלל בו מעבר למצופה.

המחירים עלו והאמירו ובכל הפסקה שכזו, מתחה מלכתו את השוט, והנחיתה על בשרו בכל כוחה להוכיח שוב ושוב את מידת נאמנותו ויכולתו לעמוד בסבלו למענה.

הוא עמד חיוור ומדד שוב ושוב את מלכתו , את רגליה המבצבצות מתחת לחצאיתה הקצרצרה, את ידיה הארוכות הנתונות בכפפות שחורות, את פניה אותן יזכור לנצח אולם לא יזכה יותר למבטה החודר והנוקב, הממיס בגופו כל נים מורידיו, כל עצב מעצביו.

המחיר כבר הרקיע ל 280 דולר מקומי, והקהל עדיין מסרב להיכנע.
הכרוז מכריז, המלכה מצליפה , והקהל רק מוסיף למחיר.

בנות ענוגות וצעירות שעמדו סמוך לבמה, צחקו עם כל הצלפה ונהנו מעיוות פניו של העבד.
הן כבר תארו לעצמן מה יעשו בו באם אימן תזכה ברכישה.

ממקומו, ראה העבד את פניהן וזכר את הרכיבה בימי ראשון אל הכנסייה.
עת היה נרתם לכרכרה, ומשמש למשפחת מלכתו בהמת משא. הוא נזכר באושר עת היה סופג את מלקותיו של בן זוגה, המאיצים בו עם השוט בדרכו הארוכה .
הוא נזכר איך היה דוהר בכל המרץ, בגאווה ובאושר והיה מודה בכל פעם ובכל יום על שזכה לשמש להם החל מבהמת משא , סוס רכיבה, עבד ניקיונות , משרת לכל באי ביתה.

הנה עוד מעט , זה יסתיים ולא יהיה עוד.
הוא יימסר לאחרים, ספק כעובד שדה, ספק עבד לזקנה בלה שתדרוש לפנקה בימיה האחרונים.

ושוב נשמע השוט מפלח את האוויר , ושוב שמע את קריאות הכרוז מכריז את המחירים.
ואותו רק ענינו הרגעים היפים , עת היה מוביל את המרכבה אל מרכז הרחבה שמסביב לכנסייה, מפרק מעצמו את האיצול , כורע על ארבע לפניהם לשמש להם דרגש לירידה מהכרכרה.
זכר איך כל כף רגל דרכה ורמסה את גבו .
את האושר וההנאה להירמס על ידם.

הוא היה חוזר למקומו, וממתין לבואם אחרי התפילה.
עומד גאה בין יתר בהמות המשא האנושיים ומשוויץ במלכתו ובני ביתה המיוחדים.

שוב צרב השוט את בשרו, ושוב זכה למעט אושר אחרון מידיה של מלכתו, אולי בפעם האחרונה לצערו.
מלכה משגעת חושים שהיה מוכן למענה לוותר על חלקים מגופו, מנשמתו, והכול למענה.
כמה עצוב היה לדעת שרגעים קשים בכלכלת הבית ייגרמו לו לאבד את האושר הגדול הזה שנפל בחלקו, לשרת בנאמנות את זו מלכתו.

ושוב נשמע הכרוז מכריז על 400 דולר מקומי, ושוב באו הצלפות השוט הנעימות שחרצו עמוק עמוק בבשרו, עקבות של אושר שיעלם ולא יחזור.

הקהל התלהב מהמחיר, נשים צעקניות התווכחו על מה ולמה מותר להמיר מחירו של עבד, בהמת משא אנושי, מנקה ביבים , רכוש עובר לסוחר?
ולמה לא ייפול גם בחלקנו מעוטות היכולת, עבד נאה וקשוח בו נוכל גם אנו להתעלל וליהנות מסבלו , לנצלו בהנאה ולגרום לנו בסבלו, הנאה מרובה בדומה לבעלות ההון העשירות?

שוב נחתו ברצף מספר אין סופי של הצלפות,
ושוב נזכר ברגעים בהם היה גוחן על ארבע לפניהם ביושביהם על הספסל לקראת ערב, עת הבריזות מהים היו מגיעות להנאתם.
איך היו מניחים את רגליהם על גבו , והיו מתרווחים על הספסל המרופד באותן שעות ערב מאוחרות.

את ליטוף ידה בשערו.
איך היה מצווה על ידה עם רדת הערב והעלייה בריגושים, למצוץ ולבלוע את אברו של בן זוגה, לקלוט אותו עמוק אל פיו בשיא הונו, את ידו שהחזיקה בעורפו וקבעה את הקצב, ואת עומק החדירה אל תוך פיו אל תוך גרונו.

את המעבר מבין רגליו אל בין רגליה, שם היה משקיע את לשונו עמוק בנרתיקה.
מלקק ומרטיט את לשונו בתוכה.
מלטף את ירכיה החשופות עם ידיו.
זכר את החיבוק והנשיקות שהיו מתחבקים בזמן שעבר מרגל לרגל,
ממפשעה אחת לאחרת.

את החיבוקים שהצמיד לרעייתו, מלכתו של העבד, בשניות אז פילח הזרם הלבן החמצמץ והחם את גרונו.
את האושר והכבוד שנפל בחלקו לענג אותה ואת בן זוגה של מלכתו.

הוא נזכר ברגעים, בהם לשונו לא פסקה מלרטוט על כפתור התשוקה.
את האושר להרגיש את אפו עמוק בערוותה.
לענג אותה דקות ארוכות של ישיבה רצופה על פניו תוך שהוא משתדל ומצליח באושר להביאה.

וכל זה הולך ויעלם, ריחה , טעם גופה, טעמי ערוותה, טעם רגליה היפות והענוגות.

צער עמוק וייאוש תקף אותו , העמידה המתוחה והמכובדת, קשור בקולרו אל ידה של מלכתו, רק האיצה את השניות האחרונות לפרידתו.

המחיר התקרב ל 500 הדולרים, והיא ידע שמעבר לזה אף גבירה או גביר, לא ישלם את המחיר.

היא התקרבה אליו עם פניה אל הקהל צמא הדם והעונג. סובבה את העבד עם גבו אל הקהל, הורידה את אחת מכפפות ידה, נעצה את חמשת ציפורניה המחודדות והיפות צבועות בצבע האדום והלוהט בגבו, וחרשה עמוקות את הגב לכל אורכו.
לאט, ביסודיות, בתאווה שהלהיטה את אחרונות המתלבטות במחיר.

היד הגיע עד לאחוריו.
היא סובבה את ידה ועלתה לאט לאט לאורך גבו.
עמוק ככל האפשר עד לעורפו, לקול צהלת הבנות והנשים שבקהל.
המחיר המשיך להאמיר.

צחוקן הזכיר לו את צחוקם של ילדתה והחברים, כששירת אותם וריצה אותם, כמו שמלכתו רצתה.

הוא זכר איך הייתה מלטפת אותו מלכתו, כל עולמו, מודה לו על היותו עבד מסור, עם החיוך המיוחד שיש רק בה.

הוא ידע שכל זה יעלם ולא יהיה יותר.
לא ירכבו על גבו, לא יאיצו בו עם השוט ברכיבה בימי ראשון.
הוא לא ינקה יותר את ביתם ואת חדרם, הוא לא יהיה העבד של מלכתו ושל משפחתה.
עולמו חרב עליו , היו אלו השניות האחרונות בו יכריז הכרוז על סיום המכירה.
בעלת הממון , תזכה בחבילה.

צחוקה המתגלגל של מלכתו ייעלם אבל לא יישכח, כזה יהיה גם מנת חלקו מזכר ילדתה היפה ובן זוגה.

היא התקרבה אליו, בחיוך עצוב.
עם כל קשיחותה דמעת פרידה עמדה בזוית עינה.
כמו רצתה לומר שבמכירתו נאלצה , כי לא נשארה בידיה הברירה.

היא תפסה את סנטרו בידה כהרגלה, הוא פיסק את פיו והיא, העבירה בפעם האחרונה את טעמה, את טעם רוקה על לשונו כמתנת פרידה.
שניות ארוכות עמדה שם לידו, יורקת שוב ושוב חופנת את ידה בשערו.

ואז נשמע קולו של הכרוז.
" 490 דולרים פעם ראשונה".
" 490 דולרים פעם שנייה"

500 !!!!!!!!!!!!

נשמע קולו של גבר זר מהקהל.

כל המבטים הופנו אל הקול הקורא.
דממה נפלה על הרחבה.
כולן רצו לדעת מי זה הגבר הרוכש עבד לאהובתו?

שניות ארוכות עברו עת פילס לו הגבר דרכו אל חזית הבמה.
אושר פתאומי הציף את העבד ואת מלכתו.
היה זה בן זוגה לחיים, שרכש מיידה של בת זוגתו את הרכוש, ומסרו לה את העבד הנאמן לאשתו שוב בחזרה, כמתנה ליום הנשואים שחל בשבוע הבא.

צהלות אושר מעולות בקנאה, פרצו מהפיות של כל הגבירות שעמדו בסמוך לבמה.
הכרוז הציע לרצוע את אוזנו של העבד במקום, ולשמש עדות להשתעבדותו לעולם.
צהלות שמחה פרצו מגרונו, הוא התחנן לפני מלכתו ואדונו, והציע את אוזנו לביצוע המשימה במקום.

לא היה אושר בעולם מאושרו של העבד הנרצע למען מלכתו, להמשיך ולשרת אותה ואת בני ביתה עד אחרית ימיו.

בצהלה רבה עוד אוזנו שותתת דם, רתם עצמו העבד לאיצול הכרכרה, ויצא יחד איתם בדהרת שימחה אל מעוזם.


~~~ סוף ~~~

נכתב ע"י פולו

הפעם החוקים יהיו שונים.

אני אמתין לך, ישובה על הברכיים, הידיים נחות להן, כולי זקופה ואלגנטית, בדיוק כמו שאתה אוהב.
ערומה כביום היוולדי, שערי פזור ומסתיר לסרוגין את החזה המושלם שלי.

הכל כמו שהרגלתי אותך. החדר אפלולי, הווילונות בקושי מצליחים להכניס את השמש פנימה.
כוס וויסקי בטמפרטורת החדר תמתין לך על השולחן. פירות טריים נחים להם על צלחת ירקרקה.

המיטה מוצעת במצעי סאטן קרירים. (מי תפנק אותך יותר ממני?)
החדר מלא בריח חושני ומהפנט. גופי הלוהט מפיץ אותו לחלל. (מזהה את השמן שקנית לי אז בטיול?)




זוכר את ההתחלה שלנו?

באופן קבוע הייתי ממתינה לך עם כיסוי עיניים. "תני לי לדעת שאת רוצה אותי במגע שלך, העיניים שלך מדברות גם ככה" היית אומר כל פעם.
אהבת את הגישוש שלי, מרחרחת אותך, מחפשת אותך, וכשמוצאת אי שם בחדר, חיוך ענקי היה מתיישב לו על הפנים שלי.
בחיי שאם היה לי זנב, ברגעים האלו הוא היה מכשכש לו נמרצות.




הפעם החוקים יהיו שונים.

בכניסה לחדר אתה תהיה זה שישים את כיסוי העיניים.

תן לי לדעת שגם אתה רוצה אותי.



נכתב ע"י Like

יש משהו שמטריד אותי בקשר עם אדוני

הוא בקסמו המיוחד רוצה, כל הזמן, לקדם אותי, להביא אותי לריחוף לרגשות מיוחדים.

לראות איך אני מספקת אותו ועושה הכל בשבילו.

בלי השגות בלי שאלות פשוט עושה כי הוא רוצה , כי הוא האדון שלי, כי זה באמת מגיע לו לקבל ממני התמסרות טוטאלית!

אבל יש לי נקודות תורפה.

נקודות של פחד שאני לא יכולה להתגבר עליהן.

הנקודה הרגישה ביותר אלו המחטים.

אדוני הוא חובש קרבי, לא מפחד ממחטים ומדם. ויודע להתעסק עם זה במיומנות , על כך העידו גם הסאביות הקודמות שלו.

אבל אני זה סיפור אחר...........
=======

מתעוררת לבוקר חדש. קרני השמש חודרות לחדר ומחממות אותי. האויר צח ונעים.

המיטה ריקה . האדון שלי כבר התעורר. הוא ידע שאני זקוקה לשינה המתוקה הזו לאחר סשן שגלש לשעות הקטנות.
התעורר, יצא בשקט מהחדר ולא העיר אותי.

אני מתבוננת בכרית שלו וחושבת: הוא כזה מקסים, כל כך דואג לי , מה אני צריכה יותר מזה!

התעטפתי בחלוק המשי הורוד ופניתי למטבח להכין את הקפה הראשון. באויר ריח משכר,
חביתות של בוקר, בטח מהשכנים אני חושבת.

נכנסת למטבח. מבטי הצטלב במבטו. פלג גופו העליון חשוף לגמרי ולרגליו מכנסיים קצרים כחולים.

בוקר טוב אישה, נראית טוב הבוקר, רואים שאת מאושרת, קרץ לעברי.

בואי אני רוצה לחוש אותך.

התקרבתי אליו.הסיט את חלוקי וגילה שמתחתיו אין שיכבה נוספת של בגדים .

סובב אותי בדק את מקום ההצלפות מאמש. העביר את ידו החמה על פסי ההצלפות ובדק שלא נשאר איזור מדמם.

טפח לי קלות על ישבני האדום וסגר את החלוק סביב גופי.

בואי תצטרפי אלי תראי מה הכנתי לנו.

הוא לא היה צריך להגיד פעמיים. החביתות המגרות וריח האפטר שייב שנדף מגופו, פותחים לגמרי את התאבון.

אכלנו צחקנו היה טוב.

הרגשתי איך אדוני מרוצה ממני שנתתי לו את כולי אמש והוא מודה לי בדרכו המיוחדת, על כך.

אישה שלי יש לי משהו יפה בשבילך!

טון דיבורו שהשתנה לסמכותי יותר, לא הותיר לי מקום לספק. הוא מתכנן עלי משהו..

שנינו היום בחופש,הוא המשיך. אחר הצהרים נצא לעשות חיים ,אבל הבוקר אני רוצה לעבוד איתך על משהו.

ליבי הגביר את קצב פעימותיו. התרגשות אפפה אותי.

מה הוא מתכנן עלי בבוקר היפה הזה?

אישה

מרגע זה אני מדבר ואת שותקת

אני יודע שיהיה לך מה לומר

אני יודע שתרצי להתפרץ לדבר להסביר לי, להתחנן בפני.

אני יודע איך תרגישי אחרי שאומר לך את הדברים

אני יודע שאפילו תכעסי עלי קצת

אבל תזכרי מה שאמרתי את מקשיבה ושותקת.

ברור?

כן אדוני אני עונה בקול רועד.

יפה , בואי נסיים לאכול נעבור לחדר ושם נדבר.

מוללתי באצבעי את הביס האחרון שנשאר לי מהכריך .

לא הייתי מסוגלת לאכול יותר, ההתרגשות והפחד עצרו אותי.

נכנסנו לחדר.

התיישבתי כרגיל על השטיח שלמרגלותיו. להפתעתי הוא הרים אותי לשבת לידו במיטה.

נישק אותי הסתכל עלי חזק בעיניים.

היום נעבור יחד מסוכה שקשה לך מאוד איתה , הוא אמר לי.

הגיע הזמן להתגבר גם על זה.

באותו רגע עוד לא הבנתי על מה הוא מדבר בכלל?

לסשן של היום אני קורא " דוקרים את הפחד", הוא אמר.

אני עדיין מופתעת ולא מבינה?

יקירתי היום נתעסק עם המחטים.

המילה מחטים גרמה לי לדקירה חזקה בלב, דקירה חזקה יותר מכל מחט.

רציתי לענות לו אך בתנועה מהירה שם לי יד על הפה.

ששש... זוכרת מה אמרתי?

את לא עונה

מדברת רק כשאני נותן לך רשות.

תראי אנחנו נעשה את זה היום, בכל מחיר

את תלמיד להתגבר על הפחד שלך ולאהוב את זה.

זה הרבה פחות כואב מימה שנדמה לך וההרגשה אחרי זה עילאית את תהיי חמה מתוקה שלי, אני מבטיח לך.

ידו עדיין על פי אבל מתמלאת אט אט בדמעות שיורדות מעיני.

אני כל כך פוחדת אני שומעת את נשמתי זועקת מבפנים.

יש שתי אפשרויות הוא ממשיך.

או שאני קושר אותך חזק את מרותקת לגמרי אני תוקע לך גאג ומתחיל להעיף מימך את הפחד הזה בדרכי שלי

או שאת נשארת חפשיה ועוזרת לי לגרום לך להתגבר?

עכשיו תעני מה את מחליטה?

אני שותקת גופי רועד דמעות זולגות מעיני

הבוקר הזה החל כל כך טוב , לו רק הייתי יודעת מה מחכה לי..

יקירתי אני רוצה תשובה קולו ניתק את חוט מחשבותי

אני לא רוצה להיות קשורה אמרתי בשקט, זה יותר מפחיד.


אמרתי לך מתוקה מה שתרצי, אבל אם אני רואה שאת מפריע לי לעבוד אני קושר אותך.

על הגב אישה, פקד.

נשכבתי במיטה הפכתי לפסל דומם ורגע אחריו התחלתי לרעוד רעד בלתי נשלט.

אדוני הכין את חומר החיטוי ואת המזוודה שכה פחדתי מימנה

התיישב לידי שתי ידיו לטפו את פני.

יהיה בסדר , את עושה את זה כמו גדולה

אל תשכחי, אם לא טוב לך יש מילת ביטחון.

נתחיל לאט במקומות הכי קלים הסביר.

מרח לי את הזרוע בחומר חיטוי

הוציא מחט שנראתה דקה מאוד

ליטף את המקום צבט אותו ועמד לדקור

אני לא אוהבת דקירות, זה עושה לי רע.

לאא בבקשה לאא

תנשמי עמוק תחשבי רק מחשבות טובות.

הרגשתי דקירה חלשה בותר ומיד אחריה עוד אחת

הוא החדיר מתחת לעורי בעדינות מופלאה.

כך עשה עם עוד כמה מחטים.

אני רגע בוכה רגע כואבת רגע רוצה לצעוק לו להפסיק! הוא נהנה לראות אותי מתייסרת בפחדים שלי.

נעצר

הרים את זרועו ואמר

מגיע לך צל"ש יקירתי, תראי כל הזרוע שלך מקושטת עכשיו.

אני מסתכלת על המחטים האלו שננעצו בבשרי ולא מאמינה.

היית גדולה אישה שלי הוא המשיך תראי איזה קישוט יפה עשיתי על הזרוע שלי/שלך.

שברנו יחד את המחסום!

הוא הוציא בעדינות מופלאה את כל המחטים מזרועי.

הרים אותי והצמיד אותי אליו בחיבוק ע\.
כמה אצבעות סקרניות שלו ירדו לבדוק את מצב מעורתי.
היה שם רטוב, הכל בער כל רעד שלי הגיר ממני עוד כמה טיפות ממיצי התאוה.
אצבעותיו שחו בגעש החם שפרץ ממני.
קרב את שפתיו לאוזני ולחש:
"את יפה כשאת פוחדת ומתמסרת..."

נכתב ע"י מנגינה