הסלון

כח?לו?ם א?ד??יר?ים,

אנוכי ואת בסירה ל?יב?נת

מפרש?ים נשוט אל חופים

שעין לא שזפה.


מ?ק??ר?נ?י ה?ש???מ?ש? ה?י?ו?ק?ד?ת

נשזור את הפתיל

שיחבר את נשמתנו.

מרחבי השדמות לפנינו

יפרשו את פניהם.



געגועי מו?ל?ד?ת??י מ?פ?כ??ים ב??ק?ר?ב??י,

בשדמות כך סתם נשוטט

ללא מטרה, כך סתם נאהב,

כך סתם נחיה בין הצללים.


א?ת מ?ב??ט ע?ינ?יה? אשת,

את מבט עיניה אקח ואצרור,

את אמר?י- נו?י תודעתה אטע בליבי,

עד יניבו פרי, עד יזקינו כליל,


ב??עו?ד?י רו?ש??ם מ?ל??ים א?ל??ה,

ד??יו? לבבי החל מ?ת?כ??לה,

וני?ר חיי החל מצהיב,

רק ריח העבר מנחם את נפשי ,והנני חלל

נ?פ?ל?ת??י כ??ד?ר?ך? א?נו?ש?.
--------------------------------------------------------

נכתב ע"י דון ואןרוד