מחשבות על כוח ועדינות

אין דרך חזרה.

הגישה נהרסה.

הגשר כבר נשרף.

הסירה עזבה את הנמל. 

נשארו רק זכרונות.

דמעה אחת בכל שעה,

לא זולגת, לא יוצאת החוצה. 

נאגרת בתוך הנשמה.

אם יד תושט עכשיו,

זה לא שמחה ולא ששון,

אבל ניצור ביחד, בהתחלה שביל קטן,

אולי בהמשך זה יוביל לדרך חדשה.