צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 15 שעות. חמישי, 23 במאי 2019, בשעה 00:00

אני משוחחת עם חברה קרובה על "בעלות", היא לא בדס"מית, יודעת שאני כן ומדי פעם היא מבקשת להבין אספקטים שזרים לה ולדרך בה היא מבינה דברים.

אני מנסה להסביר לה, לא בטוחה שבהצלחה, את תחושת הבעלות שלי ואיך היא מתבטאת והיא מתעכבת בעיקר על בעלות אל מול בלעדיות. היא תוהה איך יכול להיות שאני מרגישה בעלות כלפי מישהו אבל מרשה לאחרים/ת להשתמש בו. אני נותנת לה דוגמא: "יש לי ספר שאני מאוד אוהבת, הוא שלי, אני דואגת שהוא לא יקרע ואני רוצה להשתמש בו מתי שבא לי. בהינתן סיטואציה מסוימת אסכים להשאיל אותו". אני מסיימת ומיד אומרת לה ולעצמי שזאת דוגמא מחורבנת והיא פורצת בצחוק. 

בערב אני יוצאת לרוץ, ממשיכה את השיחה עם עצמי ופותרת משהו שהעסיק אותי בתקופה האחרונה. גם אם אני מרשה למי ששלי להיות עם אחרים/ות, אני רוצה לדעת כשזה קורה, עם מי ומתי. בדיוק כמו עם הספר מהדוגמא המחורבנת, אני רוצה לדעת שהוא בידיים טובות, את מי להרוג אם להרוג אם יהרסו לי אותו ושמי שמשתמש/ת בו ידע שהוא שלי. ואני רוצה לבחור מתי הוא לשימוש של אחרים ומתי לא. 

אני מבינה את זה ומחליטה ליישם.

 

לפני יום. רביעי, 22 במאי 2019, בשעה 10:05

מקור

 

שחזור

 

לפני יום. שלישי, 21 במאי 2019, בשעה 15:51

הוא השתיל לי רעיונות בראש:

"עכשיו כשאני חושב על זה פתיל השהייה שעומד להיגמר ובקצהו יש הפתעה שמתפוצצת זה די מלחיץ. בטח יגרום לנשלטים מסוימים להשתין על עצמם".

קיץ, צריך לשתות הרבה.

ועכשיו אני מחייכת (:

 

לפני יומיים. שלישי, 21 במאי 2019, בשעה 08:19

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 ימים. שני, 20 במאי 2019, בשעה 14:58

מה אני מהם רוצה בקשר בדס"מי:
* לתסכל, עד ה"אני לא יכול יותר" שבא שנייה לפני "תמשיכי כמה שאת רוצה".
* את החופש להגיד מה אני רוצה ואת הידיעה שמי שמולי יעשה הכל בשביל לתת.
* לשנות. אני רוצה שיאפשרו לי להכנס עמוק, גם לראש, כדי שאני אוכל לשנות מהותית.
* להכאיב, ממש. פיזית וריגשית. ואז להושיט יד ולהיות זאת שגם מנחמת, מרפאה.

 

מה אני צריכה מהם כדי לאפשר לעצמי להגיע לשם:
* אמון. אני צריכה שייתנו בי אמון כדי לדעת שאני יכולה להכנס עמוק.
* יוזמה. שיבררו מה אני אוהבת, מה חשוב לי. שיציעו או יבקשו לתת.
* נוכחות. שיפנו אלי, שיראו שהם שם לרשותי. שאני אבין שאם אני רוצה, זה שלי לקחת.
* שיחשקו בי. שירצו אותי כל כך שיעשו הרבה בשביל אולי לקבל מה שהם רוצים.
* שיחשפו. שיגישו את עצמם. שיגידו לי מה הצרכים שלהם, מה הם אוהבים, מה הפחדים. אני כבר אבחר במה להשתמש.

לפני 3 ימים. שני, 20 במאי 2019, בשעה 04:51

א. על געגוע למפרע ואולי גם על זה שקיים.

ב. בלוגים שחסרים לי, או שאולי אלו הבלוגרים?

ג. התגובה שלי לכך שמישהו אחר מתאר את הפרעת הקשב שלי.

ד. מה אני רוצה בקשר בדס"מי ומה אני צריכה כדי לאפשר לעצמי להגיע לשם.

 

פעם קודמת שכתבתי פוסט בסגנון נשאלתי בשביל מה הרשימה, למה לא פשוט לכתוב? השאלה נכתבה בחוסר כבוד והתנשאות, אז לא עניתי. אבל, כמו כל דבר, זה נשאר לי בראש. הכתיבה היא חלק מתהליך העיבוד שלי. אני כותבת בנקודה הזאת בה הראש שלי מפסיק להיות מוצף ואני מתחילה לראות מה בעצם שעט בתוכי עד עכשיו. אז אני כותבת לעצמי את מה שמעסיק אותי ומאפשרת לעצמי לראות את זה בצורה נקייה. ככה אני יכולה לבחור במה להתעסק כרגע ולהשקיט (ולו למעט זמן) את השאר.

בנוסף, אני אוהבת את השיחות עם אורחי הבלוג, אז למה לא לנצל אתכם על מנת להכניס בי קצת סדר?

לפני 4 ימים. ראשון, 19 במאי 2019, בשעה 10:35

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 6 ימים. שישי, 17 במאי 2019, בשעה 13:07

מקור

 

שחזור

לפני שבוע. חמישי, 16 במאי 2019, בשעה 08:25

זאת תקופה כזאת של הרהור, אולי זה הקיץ שמכה בי (יש ביננו שנאה הדדית), אולי משבר גיל הארבעים (שוב) ואולי כי פשוט ככה.

אני בוחנת את עצמי ואת המקום שלי בעבודה, במערכות יחסים, מול עצמי. אני בוחנת וחששות עולים. אני תוהה אם אני במקום הנכון, אם אני נכונה למקום, אם אני נאבקת במקומות הנכונים או שאני צריכה להעיף מבט אחרון, לכאוב ולהמשיך הלאה.

במקביל אני מתאבדת על לייצר את עצמי מחדש, במקומות בהם אני יודעת שרק אני יכולה לשנות, שבהם אני כמעט בטוחה שאם אעשה את מה שאני יודעת שנכון לי, אגיע לאן שצריך. לאן שאני רוצה. 

ככה זה אצלי, אי וודאות מערערת אותי וכשאני מתערערת חולת השליטה שבי מזדקפת ואני רצה לכיוון אחד. לכיוון בו זאת רק אני.

את אחד המקומות בהם אני נאבקת עם עצמי חלקכם מכירים, שם זאת רק אני, שם אני ממש מפחדת להפסיד. באימון האחרון שלי בבית צילמתי את עצמי (תגובה חיובית של מישהו לתמונה שלי זעזעה בי משהו). רציתי לראות אותי, לבחון אותי ביחס לפעם. אני לא קרובה למה שהייתי ואני לא רחוקה מספיק. אז הנה מקום של "רק אני". והחלטתי לעשות, אחרת לא אסלח לעצמי שלא נאבקתי. אחרי שנתיים של אימונים בבית, לא מספיק רציפים, לא מספיק יעילים, אני חוזרת לחדר כושר ולאימונים אישיים. 

את התמונה אני שמה פה כדי להזכיר לי. כדי שיהיה לי במה להאחז.

לפני שבוע. רביעי, 15 במאי 2019, בשעה 13:31

1

 

2

 

3

 

4

 

5

 

6

 

7

 

8

 

9

 

הפעם יש גם שאלה (לא לכולכם, רק לכם שניכם) - מי מהגברים הייתם רוצים להיות? לא מה אתם חושבים ש*אני* ארצה שתעשו, מה אתם רוצים?
ותראו איזו נחמדה אני, הפעם זה ממוספר.

 

פה אתם לא צריכים לבחור, פה שניכם תהיו.