בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 9 שעות. רביעי, 24 ביולי 2019, בשעה 01:34

פה היתה אמורה להיות תמונה, אבל הכלוב מונע ממני להעלות אותה. חוצפה.

 

ליצ'י. תמונה שלי אוחזת ליצ'י.

כלובי, אתה מלך הנשלטים (:

 

לפני 20 שעות. שלישי, 23 ביולי 2019, בשעה 14:38

מקור

 

 

והפעם שני שיחזורים, כי לא הצלחתי לבחור

 

 

 

וכן צעצוע, אתה יכול לחזור להשתמש בו.

לפני יום. שלישי, 23 ביולי 2019, בשעה 07:54

לפעמים בא לי פשוט, נעים ושירותי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא מבינה מתי הפכתי להיות האשה הזאת שעסוקה בדברים של גדולים ומתקשה לפנות זמן להנאות בסיסיות, זה גורם לי לרעב מטורף.

 

 

 

לפני יום. שני, 22 ביולי 2019, בשעה 21:28

ולא מפסיקה לחשוב על צעקות כאב שמגיעות כשאני לוחצת על כפתור קטן. רץ לי בראש המבט כשהסיגרייה שלי מתקרבת לעור. כל כמה שניות אני הוזה דמעות של כאב וקול שמתחנן שאפסיק ואז שאמשיך. 

והתודה שבסוף. 

ואני בעבודה. 

לפני יומיים. ראשון, 21 ביולי 2019, בשעה 23:37

רוב ההחלטות שעשיתי התקבלו לאחר דיון מאוד ארוך עם עצמי ובדיקות מקיפות, אני לא אוהבת להגיד על עצמי דברים שלא טרחתי לבדוק. אחד הדברים שהחלטתי די מזמן זה שאני לא נפגשת בחדרים לפי שעות, זה תמיד גורם לי להרגיש כאילו אני צריכה להתרגל למקום וזה מבזבז לי זמן ותשומת לב, שלא לדבר על תחושת הסליז והניכור. 

מדי פעם אני מרשה לעצמי לפעול בניגוד להחלטה שלי וגם זה יעשה לאחר בדיקה ארוכה. לעיתים נדירות יותר אני פשוט פועלת אחרת, כדי לבדוק או פשוט כי בא לי. אז חדר לפי שעות, כי בא לי ריהוט וכאלה. 

אז כן, אני מכירה את עצמי. זה אכן הרגיש פחות נוח. היה כיף, כי הוא צעצוע מהנה, אבל חדרים לפי שעות זה פחות אני, ללא ספק. 

מה שכן, הצעצוע שלי צילם לעצמו תמונה שלי על "כס מלכות", אותה הוא ישמור לעצמי. אני צילמתי אחת ומאז אני מסתובבת עם המחשבה שככה אני צריכה לרהט את המשרד העתידי. 

 

 

 

לפני 3 ימים. ראשון, 21 ביולי 2019, בשעה 09:58

אני אצליח להגיע לאדם הנכון במשרדי מע"מ שיכול להגיד לי עם מי אני אמורה לדבר בקשר לבעיה שלי ושגם הוא יהיה זמין.
כדי שאוכל לקבל מידע.

ואז, אז יגיע החיוך הזה שכל מי שאי פעם עבר תחת הידיים שלי (ובין הרגליים) ראה ורצה בו כל כך.
כן. זה יהיה גם כי אקבל מה שאני רוצה וגם כי כנראה אכה מישהו במשרדים עד כדי דום ספייס.

לפני 4 ימים. שבת, 20 ביולי 2019, בשעה 09:32

https://xhamster.com/videos/harsh-caning-by-mistress-9018886

כשהייתי לקראת אמצע הסרטון חשבתי לעשות מזה פוסט בסגנון של "מה אתם חושבים שאני אוהבת פה?", אבל זה קל.
זה הקיין, חוסר האונים, הבכי שלו, הפחד, הכאב. 
זה כל כך מגרה, כל כך  אני.

כשהמשכתי לצפות מצאתי את עצמי מתמקדת בתחינה שלו, בדאגה שלי מכך שהוא עלול ליפול עם הדבר הזה שהוא קשור עליו, מצפה למבט השקט והכנוע של אחר כך.
ואז הבנתי שאני מתגעגעת.

לפני 4 ימים. שישי, 19 ביולי 2019, בשעה 14:20

זה יחסית חדש, כל העניין הזה שהוא שונא אותי.  טוב, לא ממש שונא אותי יותר כמו לפעמים כועס/מתוסכל/שונא במידה/רוצה לרצוח. פעם זה לא היה, הוא היה מרוגש, מסופק ולפעמים בדרופ אחר  כך, אבל לא היתה שנאה. וזה לחיוב, כל הרגש הזה. 

זה לחיוב כי זה אומר שאני מרשה לעצמי לדרוש ממנו יותר והוא נותן יותר, למרות הקושי. זה לחיוב כי זה מעיד על כך שאני שרירותית יותר ופחות מתחשבת בקושי שלו. זה לחיוב כי הוא נושם עמוק, גם במקומות שקשה ושהוא קצת שונא ונותן את עצמו. זה לחיוב כי זה שאני רואה בעיניים שלו, באופן מידי, את הכעס והתסכול רק מדגיש את המבט שהיה לו שנייה לפני ושיהיה שוב כמה דקות אחר כך.

אז אני שמחה שהוא קצת שונא אותי לפעמים, זה רק מבליט את שאר הרגשות שלו. 

 

לפני 6 ימים. חמישי, 18 ביולי 2019, בשעה 11:06

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני פחות

 

 

 

 

 

 

לפני שבוע. רביעי, 17 ביולי 2019, בשעה 07:48

אנחנו מדברים על סשן בקולנוע* והוא שולח לי את התמונה הבאה

 

מה שמוביל ל

 

מה? לא מצחיק?

 

 

* בממש קצרה - סרט אימה מהזן המבהיל. הצעצוע עם הקולר החשמלי על הזין, השלט אצלי ביד, הדלי עם הפופקורן עליו. אני נבהלת, לוחצת, צעצוע מזנק וגשם של פופקורן יורד. 
לאיזה סרט תקח אותי?