סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 3 שנים. 11 ביולי 2020 בשעה 6:55

"מסתבר, שלא חייבים להיות הכי אקסטרימי בעולם, לא שפוי או עם לוקיישן ותפאורה מדהימה. ברור שתפאורה זה דבר שמוסיף המון, אבל היא לקחה אותי לקצה היכולת שלי באותם ימים, ואף מעבר לקצה, ועם שלימות נפשית, בלי כל התפאורה, ובאופן הכי שפוי ובונה". כשקראתי את התגובה של אחד שמבין, ממנה ציטטתי את המשפט הזה, זה עשה לי נעים. אני לא יכולה להגיד שזה יישב מחלוקת שיש לי עם עצמי, אני חושבת שהיא תתקיים לנצח, אבל זה חידד לי את זה שאני בוחרת נכון (לי ולמי ששלי, לכל הפחות).

התפאורה, עם כמה שממש בא לי דירת רווקות עם חדר מאובזר, תמיד פחות שינתה לי. מה שרציתי, שאני רוצה, זה להגיע לקצה של מי ששלי, לקצה של עצמי ולדחוף. כשרק התחלתי ידעתי לעשות את זה רק עם אקסטרים, עם טירוף. הכל היה גדול, חזק, משתלח, מסוכן. כל כך מסוכן. ואז התחלתי לנהל מערכות יחסים היררכיות שבהן הקשר היה פחות מנוכר, פחות מרוחק, פחות "בוא לסשן ותלך" ויותר "אני רוצה שנשב לבירה לפני". כשאופי הקשרים שלי השתנה פחת גם הקיצון שלי, העובדה שזה לא היה מנוכר ומנותק מהחיים ה"רגילים" גרמה לי להאט ולעדן, העניין הוא שבלי ממש לשים לב זה גם גרם לי להיכנס עמוק יותר לתוך מי שתחתי. הפירוק  היה יסודי יותר, הדרישות שלי היו גדולות יותר ומה שקיבלתי ונתנו לי היה עמוק יותר וקיצוני יותר. מה שהדהים אותי זה שמולי בסופו של דבר עמד נשלט חזק יותר, נשלטת בטוחה יותר, שעשו הרבה יותר ממה שהם אי פעם חשבו ואני מצידי ידעתי שאני אוכל לקחת שם עוד, כל מה שארצה.

"בשיחות הארוכות המדהימות איתה, שלא היו קשורות לסשן, או לבדסם בכלל, למדתי ממנה כל כך הרבה דברים, שחלקם ליוו אותי הלאה בחיים", המשפט הזה מהתגובה שלו הוא הבסיס, אצלי, ללמה אני יכולה היום להגיע כל כך רחוק, לדחוק ולמוסס כל כך הרבה גבולות. כשמי שמולי נותן לי את המקום הזה ב"לא בדס"מ" שלו, עוד לפני שהוא נותן לי את השאר, אני מתמקמת כמו על כורסה נוחה ביותר, במרכז  השליטה של הרגש והגוף שלו ומשם אני יכולה להזיז, להניע. משם אני יכולה להגיע לקיצון בנוחות, עם רגליים מורמות על הדום (רצוי אנושי, כי קנאה זה מרטיב (: ).

וזה "כשיצא לי לשמוע את הקול שלה, אחרי שנים ארוכות מאוד שלא ראיתי ממנה שום זכר, זה היכה בי. החזיר אותי למצב שבו הייתי אצלה בסשן. למרות שהנושא שהיא דיברה עליו בכלל לא היה קשור. ושהיא בכלל לא דיברה איתי או אלי." - זאת מי שאני רוצה להיות כשאהיה גדולה. ככה אני רוצה שיראו אותי, יראו ממני ויגיבו כלפי. ממש ככה.

 

מיסנדיי​(אחרת) - שבת בבוקר לקרוא אותך ולחשוב איתך, מהמועדפים עלי. 🔥
לפני 3 שנים
hrgiger - מחמיא (:
לפני 3 שנים
נח השישי - גייגר היקרה - אני מאמין שזה גם תהליך של התבגרות. עם השנים אנחנו נעשים יותר מאופקים, שקולים, מבינים, עמוקים, מנוסים ובטוחים בעצמינו. אנחנו יודעים איך לנטב את כל הרעש שנובע מהחיים עצמם ולזקק את הרצונות שלנו, את התשוקות שלנו, למשהו טהור יותר ונקי וחד וברור. בכל מקרה - לא כל אחד יכול להגיע לשם וצריך מראש להיות בן אדם מקסים, ונבון, ורגיש ומכיל. כדי ללמוד לשלוט צריך להכיר גם בחוסר השליטה בעצמך ובהרבה דברים שמסביבינו. אני חושב שאת כבר ככה - כמו שאת רוצה להיות כשתהיי גדולה.
לפני 3 שנים
hrgiger - אני חושבת שאתה צודק, חלקית, יש בזה גם אלמנט של התבגרות. אצלי, עוד לפני ההתבגרות, נכח הפחד, פחד מעצמי.
ותודה, נעים לי לחשוב שאתה חושב שאני כבר ככה.
לפני 3 שנים
אחד שמבין​(נשלט) - הוחמאתי, ותודה על כך.
אני שמח שטקסט שכתבתי הצליח לנגוע בך.
ביטאת את הדברים בצורה מדהימה.
לפני 3 שנים
hrgiger - תודה (:
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י