half-way contempt

יש שירים, זמרים וזמרות, שמתיישבים לי באמצע הבטן ומערבלים בי הכל. אני נזכרת בהוא שלא אהב אותי מספיק, בהיא שפחדתי להגיד לה שאני אוהבת, בזה שלא הצליח להסתדר עם עצמו וגרם לי ללכת. נזכרת בדברים שעושים לי גוש בגרון, כאבים בעיניים.

ניק קייב יושב מול הפסנתר, זה רק הוא ואני שם, הוא מתמלל כאב, תשוקה, ערגה, אהבה, שמחה, כמו שמעט מאוד יודעים לעשות. הוא שר אלימות, סקס, ליטוף ואני סוערת איתו בשקט.

ניק ואני, בהופעה כל כך אינטימית, שכשהוא שר

"No God up in the sky
And no devil beneath the sea
Could do the job that you did, baby
Of bringing me to my knees"

אני מאמינה לו.