לפני 3 שנים. 24 באוגוסט 2020 בשעה 5:19
לאף נשלט.ת שלי לא היתה מילת ביטחון. גבולות שהוצבו מולי זזו, נמתחו או נעלמו לחלוטין. אני מפעילה מניפולציות, משחקת על רגשות, מכאיבה מעבר לסף ה"כואב אבל אפשר לחיות עם זה". משתמשת כלכלית. משאירה צלקות, פיזיות וריגשיות.
אבל לפעמים אני מבהילה גם את עצמי, לפעמים אני עוצרת שנייה לפני ואומרת לי: "תקשיבי, זה כבר מוגזם, זה סותר ערכים שלך ועלול לייצר נזק משמעותי בלתי הפיך".
אז נכון, אני ממש אוהבת מיניונים, הם מצחיקים אותי כל פעם מחדש. אבל לא, אני לא אשלח את ההוא ששלי או אחפש מזדמנים.ות בשביל זה. אני לא אדרוש לאכול ארוחות ילדים במקדונלדס כדי להביא לי את הבובות. גם לי יש גבולות. נראה לי. כנראה.
