טוב, לא לרגע, לאיזה יום, ל-24 שעות. פעם בשבוע או שבוע וחצי ככה, לפי מה שיתחשק. יתחשק לי, כמובן.
יהיה לנו סימן מוסכם, פשוט להבנה. בעצם לא צריך בכלל סימן, אני פשוט אשלח לך: "התחלנו" ואתה תענה ב: "כן גבירתי" ותאחל לי בוקר, ערב או צהריים טובים.
וזה יתחיל 24 שעות של רצינות.
של חוקים ברורים ונוקשים, של היררכיה כזאת כמו בסרטים. של "גבירתי" בסוף כל משפט, של לבקש כל דבר, של מילות כבוד, הערצה, חיזור וגעגוע.
הרבה תמונות ישלחו ביום הזה, הראשונה תהיה שלך, נועל את עצמך ולאחריה אתה תשאל: "כל כמה זמן תמונה, גבירתי?" ואני אחליט על פרק זמן קבוע בו אתה צריך לשלוח לי תמונת זיקפה, לאחריה תמונה שלך בחזרה בכלובון. או שפשוט אענה לך: "כשארצה, אומר".
בין לבין אני אשלח אותך לעשות דברים בשבילי, בין לבין אתה תכתוב על עצמך משפט או מילה בשבילי ולא תמחוק עד סוף היום.
יום שלם כזה, של היררכיה רצינית.
ואם, במקרה, זה יצא קרוב לזמן שאנחנו נפגשים, אז אולי אמשוך את זה עוד, ככה שתגיע אלי ממוקם וכנוע ונשחק ברצינות עד שאומר לך: "עצרנו".
ואתה תגיד: "תודה, גבירתי" ובטח תפלוט התחכמות מטופשת ואני אפרוץ בצחוק.
לפני 3 שנים. 17 בספטמבר 2020 בשעה 5:25
