half-way contempt

לחגים יש אפס משמעות דתית ו/או סימבולית בשבילי, אבל המון משמעות משפחתית.
ובעוד שבישלתי ואפיתי (תעסוקה טראפוטית בשבילי) לא מעט והייתי עם בן זוגי ואחי הקטן, שאת האהבה שלי אליהם אני אפילו לא מסוגלת לתאר, יש לי דבר אחד להגיד על ראש השנה הזה.
הוא ללא ספק ראש השנה הכי רע שחוויתי.
כן, אני מוקפת אנשים אהובים ואוהבים, המצב סביבי לא כל כך נורא ואני נרתעת מאמירות דרמטיות.
אבל בכנות?
הכי רע שחוויתי.
ואני בסדר, ונהניתי.
אבל הכי רע שחוויתי.
וזהו. ושנה טובה וכאלה.