מזמן לא ראיתי את הגמירה שלו (אני אפילו לא זוכרת אם הוא גמר בפעם האחרונה שנפגשנו לפני 30 שנה), הגמירות שלו היו חופשיות לחלוטין בתקופה הזאת, החלטתי שלא למנוע ולהציק, כשגם ככה כל כך מבאס.
הבוקר, בעודי שוטפת כלים כמו כל מלכת על/שמש עמים/שולטת מובחרת, פתאום דמיינתי איך אני אומרת לו לבוא ולקחת אותי לאיזה מקום נטוש, בלי אנשים. אני לא אצא מהאוטו, הוא כן. הוא יוריד לי את הנעליים, ישכב לצד האוטו ויפתח את המכנסיים. כף רגל אחת שלי אניח לו על הפנים ועם השנייה אתחכך במה שכנראה יהיה כבר זקפה. הוא ינשק, ילקק, יריח, יאחוז בכף רגל ימין ואני אאונן לו עם שמאל, עד שהוא יגמור. בתחתונים. בזמן שהוא ירגע לאחר הגמירה אני אסגור לו את המכנסיים ואגיש לו את כף רגל שמאל, לנשק, ללקק, להריח ולאחוז.
אחרי כמה דקות קצרות הוא יבקש לקום ואני אסכים, הוא ינעל לי את הנעליים, אני אבקש ממנו לנשק לי את הירכיים ואתן לו להריח כמה אני רטובה, מבעד לתחתונים. הוא ייכנס לאוטו ואני אגיד לו שמעכשיו כל פעם שהוא רוצה לאונן הוא עושה זאת עם הקולר שלו ולאחר מכן שולח לי: "תודה שאת מרשה לי לגמור", בצירוף תמונה שלו עם הקולר. כן, למנוע זה כיף, אבל לפעמים אני פשוט רוצה לנכוח בגמירות שלו, תמיד.
לפני שאצא מהאוטו שלו הוא ינשק לי את הלחי, כמו תמיד. אני אסמן לו לפתוח את הפה, ארק פנימה ועל הפנים שלו ואומר לו: "לא לנגב עד שאתה מגיע הביתה. וכרגיל, תגיד לי כשאתה בבית".
* יותר משאני כבר נוכחת, כמובן.
