לפני 3 שנים. 23 במרץ 2021 בשעה 1:27
דווקא עכשיו, אחרי שהסברתי הערב שלימדתי את עצמי לשים את הסדיסטית חסרת ההתחשבות בצד (ולעבוד עם זאת עם ההתחשבות) בא לי כמו פעם.
בא לי מרוחק, מנוכר, כזה שנוגע איפה שכואב. כזה שלא אכפת לי אם מחר הוא יקום בסדר ואם הצרכים שלו נענו או לא. בא לי להשתלח באיטיות ולגעת איפה שהכי כואב. בא לי לערער, הכי הרבה שאפשר ולקחת את האחריות, הכי מעטה שאפשר.