לפני 3 שנים. 16 באפריל 2021 בשעה 3:07
אני אוהבת את זה שאף פעם לא באמת שקט פה. לא עוברות עשר דקות בלי רעש של מכונית חולף, קולות שיחה בשפה כלשהי, תרנגול שלא באמת מזהה מתי השחר עולה.
אני אוהבת את זה שהגיוני שאמצא את עצמי בשוק מתעורר, עם כוס קפה שהבאתי מהבית (וזה מזכיר לי שעוד לא קניתי את הכוס התרמית שאני רוצה), ספר ואנהל שיחה עם מכורה שמחר תקלל אותי כי שוב לא אתן לה כסף.
אני אוהבת את זה שאני מאחלת בוקר טוב לסוחרים ומקבלת לחמניה חמה ממאפיה ותאנה ממולאת בקאימק ממעדניה.
אני אוהבת את זה שזה שככה זה היה היום לא אומר שפעם הבאה כששוב אמצא את עצמי בלוינסקי בחמש וחצי בבוקר זה שוב יהיה ככה.
אבל אני בעיקר אוהבת את זה שתמיד יש פה קצת רעש, זה די תואם את הראש שלי.
