לפני שנתיים. 8 בספטמבר 2021 בשעה 20:34
אבל לפעמים נעצבת. בדצמבר הזוגיות שלי נגמרה, זוגיות טובה למרות הקשיים, עם אחד מהגברים הטובים, תומכים, אוהבים ואמיצים שאני מכירה. יש לי אפס חרטה על כך שהיינו יחד, לולא הוא לא הייתי מממשת חצי ממי שאני.
אני לא מתחרטת על כך שעם סיום הזוגיות שרפתי את מעט המקומות האחרונים שעוד הייתי בהם בארון. אחים, הורים, משפחה - עכשיו כולם יודעים על הא-מונוגמיה, הבדס"מ והמשיכה לכל המגדרים.
אני לא מתחרטת על הזוגיות והקצת ארון שהיה לי בתוכה, אני לא מתחרטת על כך שהיא נגמרה ואני לא מתחרטת שלא השארתי אפילו ארונית קטנה להכנס לתוכה. אני כן קצת נעצבת כל פעם שאני שומעת את הדאגה בקול של אבא שלי, שלא לגמרי מבין ומפחד שאני בודדה ולא אהובה. אני נעצבת כי הייתי רוצה שהוא לא ידאג לי, אבל רק קצת כי אני יודעת שהוא טועה.
