יש כמה סיבות שציינתי שזוגיות של מי שתחתי זה גבול:
* אני רוצה לא לפחד להשאיר סימנים
* אני רוצה שילכו איתי למסיבות ומאנצ'ים
* אצלי בבית לא נפגשתי כשהייתי בזוגיות ואני לא אוהבת מלונות/צימרים וכאלה, אני עדיין לא בהכרח ארצה להיפגש תמיד אצלי
* אני רוצה זמינות ולמזער דברים שיבואו על חשבוני
* מניעת גמירה זה בעייה כשיש בן.ת זוג
* אני רוצה להיות ראשונה, לא שנייה
אני אהיה כנה ואומר שעם זה שזה מוגדר כגבול ולא התחלתי קשרים "חיזוריים" עם מי שבזוגיות כן היו לי שתי נשלטות בזוגיות ושני נשלטים ורק במקרה אחד זה השפיע על סיום הקשר.
בחודשים האחרונים אני מדברת איתי המון, תוהה אם יש לי מקום לעוד קשר (שליטה או בכלל), בעיקר כי בא לי משהו קרוב פיזית. פוסט שסטיל-ווטר כתב על היכולת והרצון שלו להתמסר במקביל לזוגיות שלו גרם לי לחשוב (או חיזק לי מחשבה קיימת) שאולי טיפסתי על עץ ואני מסרבת ללרדת ממנו בהקשר הזה. הרי אני א-מונוגמית ומאמינה שאפשר למקבל רגש רומנטי/מיני, אני חושבת וקיבלתי הוכחות שאפשר להתמסר, ליזום, לעשות למעני גם כשאני לא היחידה.
אני לא אומרת שהגבול הזה יורד, ממש לא, אבל אני אומרת (בעיקר לעצמי) שאם ארבעת הסעיפים הראשונים מתקיימים אז אולי אסכים לשקול את האפשרות.
כל זה לא בא להגיד שאני מחפשת וזאת לא הזמנה להצעות מנשלטים.ות בזוגיות. זה בא להגיד שמשהו בתפיסה שלי משתנה ואני בודקת כמה ואם נוח לי לשים את זה על השולחן ולחשוב על זה.
