half-way contempt

קיבלתי היום תשובות בדיקות דם וגיליתי שהסרטונין שלי, וול, ברח. בשיחה עם הרופאה היא אמרה לי שמדהים לראות שאני בכלל מתפקדת עם המצב הזה ואז עברנו לשיחה על הטיפול וכו'.

כשחזרתי הביתה פתאום קלטתי שכבר לא מעט שבועות (אולי בכלל חודשים?) אני לא מאוד מתפקדת, אלא פשוט ... מתנהלת וכל הזמן אמרתי לעצמי שזאת המוטיבציה, ההרשאה שלי לעצמי לדחות, הפרעת הקשב ולרגע לא חשבתי לבדוק שאולי, אבל אולי, משהו באמת לא עובד אצלי כמו שצריך. זה מדהים אותי כי מנעתי מעצמי (ומאחרים) כל כך הרבה דברים ותרצתי (בעיקר לעצמי) כל כך הרבה תירוצים ולא נתתי לעצמי את האפשרות לחשוב שמשהו לא בסדר, אלא פשוט החלטתי שאני לא בסדר.