לפני 13 שנים. 16 באוגוסט 2011 בשעה 19:43
לפעמים אני חוזרת הבייתה, פותחת את הדלת, מסתכלת למטה ולא מבינה למה אין שם אף אחד על הברכיים, אז אני משנה טקטיקה - יורדת בעצמי ולא מבינה למה אין דמות שמתנשאת מעלי.
אז אני ממשיכה לחדר, אולי משם תבוא הישועה? כלום - גם שם אני מסתובבת סביב עצמי.
"את יודעת מה?", אני שואלת את עצמי ומודיעה לי ש"עצמי לגמרי מספיקה לי".
ואני נשכבת במיטה וכורעת בפני עצמי ואז רודה בי מלמעלה ואומרת לי שאסור לגמור אבל מגניבה אחת קטנה. ככה, בלי שאני אראה.
אני מחייכת, כי ראיתי, וכי אני אוהבת לראות אותי מתחכמת. אז אני מחליטה להחזיר ומכריחה אותי לגמור. ככה עכשיו, שנייה אחרי שגמרתי, שאני אראה מה זה!
כן, עצמי מספיקה לי.
לבנתיים.
