"את מתהפכת מהר", אמרת לי. ואני חשבתי על זה ששנייה לפני כן הייתי ממש בדרך למטה, בזכותך.
ואני יודעת שאמרת את זה ומבחינתך היית מוכן להיות בשבילי הכי נמוך שאבקש ממש באותה השנייה. עכשיו, לא מעט שעות אחרי, אולי אפילו די הרבה, אני לא מצליחה שלא לחשוב שאולי רצית שאשאר למטה.
ממש אחרי שסיימתי עם הלמעלה שלי, ושאתה חזרת מהלמטה שלך התהפכתי לך שוב, ירדתי אפילו נמוך יותר ממוקדם. אני אוהבת לשלוט בך מלמטה, אוהבת לבקש ממך בדיוק איך להוריד אותי. לתת לך את ההתחלה ולראות לאן תיקח את זה.
ורק שתדע לך שהלמעלה שלי התעורר לו כמה פעמים באמצע ונאבקתי בעצמי על מנת להשקיט אותו, על מנת שאוכל לשחרר קצת יותר את הלמטה.
וגרמת לי לצוף, גרמת לי לחוות משהו שלא חוויתי בערך שנתיים. ודמעות עלו בי ואני מקווה שלא שמת לב. וחיבקת כמו שביקשתי, וליטפת כמו שצריך.
ותודה. על שאתה מציף בי דברים, אני רק מקווה שאצליח להתמודד עם זה ואתה איתי כשאני שם.
לפני 12 שנים. 22 באוקטובר 2011 בשעה 23:29