half-way contempt

אנחנו שוכבים במיטה, אחרי שבפעם הלא יודעת כמה מאז שהוא הגיע התעלמנו מזה שאני בשלהי התקף מיגרנה ועם תחילתו של חום.
הוא אומר לי: "אני לא מצליח להחליט, מה עדיף? להרדם איתך או להתעורר איתך?"
אני מתרפקת בו, מפורקת. מחייכת.
הוא מלטף את השיער באובססיביות המוזרה שלו (בחיי שאף פעם לא הגיבו ככה לשיער שלי), עושה לי נעים בגוף ובנשמה ואומר: "יאללה מותק, לכי למקלחת ואחר כך נוציא אותך לטיול".
ואני שוב מחייכת לתוך הכתף שלו. אז מה אם הוא בסך הכל מתכוון לקחת אותי לארוחת בוקר? אני יודעת שהוא בוחר את מילותיו בקפידה. כך שגם מבין הרגליים אחייך.