כבר כמה ימים שאני לא כותבת. בצורה די מופגנת אפילו. אני יושבת מול הדף והמילים מציפות אותי. הן רצות כל כך מהר שאני לא מצליחה לתפוס אף לא אחת ולמקם אותה על הדף.
היום אני אנצח אותן.
זה היה מאוד אינטנסיבי להיות אני בתקופה האחרונה. העבודה רק גוברת ואיתה האחריות שלי, פתאום הפכתי בת 31 ועל הדרך גם גיליתי שיש לי חבר כבר חצי שנה.
איך כל זה קורה בבת אחת? מה זה? אף אחד לא שמע על הדרגתיות? פתאום ככה קרה שהייתי צריכה לעצור ולחשוב.
שוב גדלתי בשנה. זה קידם אותי לאן שאני מנסה להגיע? אני בכלל עוד יודעת מה אני מחפשת, מה עומד לפני כמטרה? כבר שנתיים שאני מכסה חובות של עסק שקרס, קורעת את עצמי בשביל שאחר כך אוכל לעשות מה שאני רוצה.
מישהו יודע להגיד מה היה הדבר הזה שרציתי?
כי אני כבר לא זוכרת.
העבודה שלי, שהתחילה כעבודה זמנית בגיל 22 עברה כמה מוטציות והיום היא העיסוק העיקרי שלי בחיים. שלא תבינו לא נכון, אני נהנית. אני חווה המון סיפוק, המון למידה והאנשים שם טובים. אבל לא פה דמיינתי אותי. נכון, המקום בו חשבתי שאהיה זה מקום עם הרבה פחות כסף, עם הרבה יותר הקרבה, אבל שם חשבתי שאהיה.
העובדה שאני במקום אחר מערערת אותי.
מה עוד ברח לי מבין הידיים?
וחצי שנה? באמת? כבר? רק לפני שבוע וקצת היה את אחר הצהריים שאחרי הלילה הראשון שלנו יחד, אותו אחר צהריים שאמרת שאתה בא שוב. ואני אמרתי כן. ואז כבר לא הלכת, לא מהראש שלי בכל אופן. באמת שזה רק היה.
מה זה ששת החודשים האלה? איך ייתכן שכבר הגיע עכשיו? ומה מפה? לאן הולכים? מה אני עושה עכשיו?
רק תגיד שיש עוד חצי שנה שכזו לפנינו.
אני מבטיחה לנסות להיבהל קצת פחות כשתהיה עוד חצי שנה.
כן. ניצחתי אותן. הצלחתי לירוק אותן מהראש שלי. מיליון ואחד סימני שאלה יש לי. הרבה פחות משפטי תשובה.
נכון, בת 31. הרבה יותר מידי גדולה מבחינתי. לשמחתי אני מוקפת בהמון אהבה, הכוונה. משפחת שמחזיקה אותי בחיבוק חזק ותומך, חברים שימכרו עין בשבילי. שווה לגדול בשביל לספוג את זה שנה אחר שנה.
וכן, אני לא איפה שחשבתי שאהיה. אבל אני מנהלת המון אנשים, אנשים שמעריכים אותי, שקשובים לי. ומנהלים אותי אנשים שקשובים לי בדיוק באותה המידה, שנותנים לי יד חופשים ומזהים כל שיפור שהגיע בזכותי.
ואתה. כל מה סנטימטר שאתה נותן לי מעצמך סותם לי פרצה מיותרת, אתה מרפא פצעים שהיו, בונה אמונה חדשה.
כן, עוד קשה לי לקחת אותך לחלוטין, עוד צריכה להסכים שלגמרי מגיע לי.
אבל אתה נשאר ולא מוותר.
תישאר עוד הרבה?
קצת תשובות. אבל הן טובות יותר ממש שחשבתי.
לפני 12 שנים. 14 במרץ 2012 בשעה 20:34
