הגעתי להחלטה. מעכשיו והלאה אפרסם פה את רשמי ממסעדות, ברים, מזנונים וכו'. אתמול חוויתי חוויה כל כך רעה שאני מסרבת לעבור עליה בשתיקה. אני בעיקר לא רוצה שמישהו מכם ייפול וייסבול כמוני. נכון, יש הרבה אנשים שלא יבינו את האכזבה, אבל כזאת אני. קולינריה חשובה לי, אני מעריצה שירות איכותי וסוגדת למקומות שמצליחים לספק לי את שניהם. פלצנית כבר אמרנו?
פריים גריל
המסעדה ממתגת את עצמה כגורמה לאוכלוסייה הכשרה, הם ללא ספק מתומחרים בהתאם. אני אמנם לא אוכלת כשר בהכרח אבל אני אוחזת בחבר טוב שמתעקש להקשות עלי את החיים ולאכול רק כשר. נכון, אנחנו צמד קשה, הוא טבח כבר שנים ואני טבחית בעברי ומנהלת מסעדה בהווה. הוא הגיע עם אישתו הסלחנית ואני עם בחורי הרעב והעייף. הערב היה מהנה, פשוט כי אני אוהבת את כל מי שישב איתי סביב השולחן. פרט לכך רציתי לבכות וייחלתי למטאור שיכה את המסעדה. כן, ככה, בעודי יושבת שם.
למי שלא יודע, יש פסטיבל שנקרא "שף תאכל". פרוייקט נחמד שמגיש ארוחה זוגית במחיר נעים ונוח של 138 שקלים. זה היה מפתה מספיק בשביל לבדוק את המסעדה שתמיד רציתי לבדוק בעקבות כך ששמעתי ביקורות טובות מאוד על הבשרים שלהם. ואני אוהבת בשר, מאוד.
הבחור שלי ואני הגענו ב-21:30 בערב, בעודנו מחכים לזוג השני הושיבו אותנו ונאמר לנו ששנייה ויגישו לנו תפריטים. זוג החברים הגיע חמש דקות אחרינו, התפריטים לא. ב-21:45 התפריטים עדיין לא היו על השולחן, גם לא נראתה מלצרית באופק. אחרי הסתכלות מעמיקה הבנו שטוב לא יצא מזה, הייתה מלצרית אחת וכ-3 אנשים שבבירור אינם מלצרים אלא אחראים כלשהם מתרוצצים בפלור. פה היינו צריכים לקום וללכת. לא עשינו זאת וזה התנקם בנו.
ב-21:55 קיבלנו תפריטים. הבחורה ששירתה אותנו הניחה אותם ושעטה הלאה תוך כדי התעלמות מוחלטת מהניסיון שלי להזמין בירה. ממש הייתי צריכה את הבירה הזאת.
בערך ב-22:10, אחרי שניסינו לקרוא לכל מי שזז לידינו ניגש אלינו בחור לקחת את ההזמנה. אותו בחור הוא מנהל הפלור (כנראה) ועם תודעת שירות של מגיש ארוחת הצהריים במחנות העבודה הגרמניים. הוא התחיל לקחת מאיתנו הזמנה כשפתאום נשמעה הערה: "סליחה, זה בכלל לא שלנו." מהשולחן ליד. מבלי לומר מילה הבחור נטש אותנו, באמצע משפט של החבר הכשר והמשיך לעבר השולחן הקורא. נשארנו די המומים. גם ממש רעבים. אחרי יותר מחמש דקות הוא הגיע שוב. ביקשנו שהוא ישלח אלינו את המלצרית כי ממש לא בא לנו עליו. הוא ענה ב:"היא לא תגיע אליכם". היינו צריכים לקום וללכת, שוב טעינו ונשארנו.
הבחור הכשר (שישלם על פשעיו בקרוב) הלך לחפש מלצרית. הוא מצא אחת, ביקש ממנה לגשת אלינו, נענה בחיוב ועדיין, נשארנו בדד. אני כבר התחלתי לצחוק מרוב תסכול והבחור שלי ניסה לישון על השולחן תוך כדי נסיונות נואשים לאכול את המפית. שנינו היינו אחרי אימון ורעבים. מאוד.
המלצרית הגיעה, אזקנו אותה לשולחן ושיחררנו רק אחרי שביצענו את ההזמנה. היא דווקא הייתה מאוד נחמדה ושמחנו שהיא הגיעה אלינו, הכל נראה פתאום ורוד יותר. בנוסף לתפריט המבצע הזמנו עוד מנות ראשונות, כשהן הגיעו קיבלנו 3 מתוך ארבע, בלי שמישהו ציין שהמנה בדרך או משהו, היא הגיעה כחמש דקות אחרי הכל. בראשונות הזמנות פעמיים סינטה כבושה, גרבדלקס סלמון ופטריות מוקפצות. הסינטה הייתה מזעזעת, חפה מכל תיבול פרט למשהו מתוק שאף אחד מאיתנו לא זיהה את מקורו והבשר עצמו היה באיכות ירודה. הסלמון שחה בשמן, כי הרי הדג לא מספיק שמן בעצמו והוגש בליווי ביצי סלמון ופלחי ביצה קשה. שידוך מאוד מוזר, מה עניין הביצה לפה? הפטריות המאחרות היו עתירות בפלפל שחור ונשארו במחבת הקטנה והחמודה שבה הוגשו. אף אחד לא שאל למה לא אכלנו את המנות ומה לא בסדר איתן. אנחנו, ממשיכים את ההתנהגות המטופשת שלנו התעלמנו מזה גם כן וייחלנו לבשר שיגיע.
טעינו, היה עדיף שיספרו לנו שנשרף הטבח ואין אוכל. באמת.
אסאדו - הצליח להיות יבש. באמת. הנתח היה עם רצועות שומן ועדיין היה קשה לאכילה, שליש ממנו נשאר בצלחת. הוא לווה ברוטב יין אדום מצומצם, הרוטב היה מאוד טעים, מצומצם כהלכה ומתובל מדוייק, חבל שלא הגישו לי רק אותו, הייתי שותה אותו ואולי פחות מקללת.
חזה עוף - לא טעמתי ממנו, המנה נראת נדיבה בגודלה ומאוד אסטטית. השום קונפי שהוגש איתה היה עשוי כהלכה. הטבח חלק אותה עם אישתו. היא סיימה את הנתח שלה, הוא הסתכל על שלו בייאוש.
פסטה רגו - כן, ספגטי בולונוז. זאת המנה החביבה על הבחור שלי והוא יזמין אותה בכל הזדמנות. הוא כמעט בכה אתמול. ולא מאושר. היה שם אולי 100 גר' בשר והפסטה הייתה מהגרועות בפסטות היבשות. גם שם היה חסר תיבול פרט למשהו מוזר ומתוק.
המבורגר - חצי ממנו נשאר בצלחת, אפילו לא שאלתי את הטבח למה. ראוי לציין שהמלצרית כנראה הזדהתה איתי ולא שאלה גם היא.
הגיע שלב הקינוחים, לצערי. נתחיל מזה שאני גם ככה לא מתה על קינוחים, בטח ובטח לא כאלה עם תחליפי שמנת. הוזמנו שני פונדנטים שהוגשו בליווי חיקוי גלידה וחיקוי משהו עם פירות יער וקצפת. ייחלתי למוות, שלי או של הקונדיטור, כבר לא היה אכפת לי.
את הגלידה, מגיע לי, רציתי לירוק לכוס שעמדה מולי, פירות היער עם הקצפת גרמו לי לפעור את עיני בתדהמה כואבת והפונדנט, או הפונדנט. כהקדמה אני אגיד שלא אמורה להיות שום בעייה עם הפונדנט, טעמתי אותו אין ספור פעמים בקונדטוריות כשרות, רובם היו טובים. את הנוכחי אף אחד לא אכל. הוא היה, באמת ובתמים, מגעיל. אני יודעת שזאת לא מילה שאמורים להשתמש בה בביקורות בוגרות ומתחוכמות אז אני בוחרת להיות ילדותית ופשוטה. הוא היה מגעיל. לא ראוי למאכל.
החשבון שלנו עמד על 499 ש"ח. ללא ספק הכסף הכי מיותר שהוצאתי בחיי. וכן, אני רגילה להוציא סכומים כאלה ואף יותר על אוכל.
לסיכום, המסעדה נראית כאילו היא בונה על כך שלקהל שלה אין מקום אחר ללכת אליו. הקהל שלה, כנראה מסכים עם הטענה שלה ולא עומד על רגליו האחריות ובועט.
הוא חייב לי מסעדה כשרה טובה ואני חייבת לעצמי את הכבוד שלי שאיבדתי כשלא קמתי והלכתי בהתחלה.
