הבחור שלי רועד. הוא רועד כשהוא גומר ולפעמים גם כמה דקות אחרי. הוא רועד כשהוא עוצר את עצמו מלגמור תוך כדי שהוא מנסה לאגור את כל הפורקן בתוכו. הוא רועד שנייה לפני שהוא צולל לסאבספייס וכשהוא חוזר משם, כאילו מחזיר את עצמו משקט לעולם של רעש.
הרעד שלו מטעה. לפעמים הוא רעד של שליטה ולפעמים הוא מסמן דווקא את איבוד השליטה. אתמול השאיר אותנו מבולבלים.
מי שקורא אותנו יודע שכבר כמה זמן כבר אסור לו לגמור ושלא מזמן הוא נענש על כך שלא שלט בעצמו. מאז הוא משתדל, עושה הכל על מנת לא לאכזב אותי שוב. הוא דומע כשאני מאוכזבת. אתמול הייתה התרחשות מוזרה. אנחנו לא יודעים אם הוא שוב נכשל או לא.
כן, אני יודעת שהבאתי אותו לקצה ואני יודעת שהרטיבות שלי (שאתמול הייתה בשיאה) משגעת אותו. ואני לוקחת אחריות על ההתגרות שלי. ובכל זאת, אתמול, שנייה אחרי שהוא ביקש ממני לעצור (ועצרתי), הוא רעד.
עכשיו, לכו תדעו ממה היה הרעד. התאפקות? פורקן? הכל היה כל כך רטוב שם שלא גילינו סממן של זרע. אבל הוא רעד. לישון הלכתי מאוכזבת, הוא לידי היה רחוק מלהיות שמח.
כשקמתי הבוקר, מוקדם מידי ללא ספק, הגעתי להחלטה. רע הוא כבר מרגיש כך שלחפור בזה יהיה מיותר, הפעם לא אבקש ממנו לכפר. מה שכן מעכשיו עד סוף הזמן המוקצב גם לחדור אלי יהיה אסור לו. כך אוכל לשלוט ברעד שלו קצת יותר טוב.
