הטרקלין.
מסעדה בנחלת בנימין, אזור אליו אני ממעטת לצאת. בדרך לא דרך הזדמן לידי שובר ואתמול, בהחלטה של שנייה החלטנו לנצל אותו. המסעדה הראשונה שעלתה ברשימה הייתה "הטרקלין". הזמנו מקום ויחלנו לטוב.
כשנכנסנו למקום הופתעתי מאוד מהעיצוב והנראות. ציפיתי למשהו אחר. הפתיעה אותי העובדה שהבר הוא הראשון להראות נוכחות והשולחנות עצמם נמצאים בחלל אחורי יותר. הדבר השני אליו שמתי לב היה גילם המבוגר של צוות העובדים. הבחור שלי ציין שאני לא יכולה להתייחס לאנשים בגילי כמבוגרים, אבל מלצר בן 30+ הוא בדרך כלל נדיר בצוות עובדים, שם כולם עברו את השלושים ואף את השלושים חמש. התיישבנו על הבר, כרגיל.
דבר שחשוב לי לציין זו העובדה שהם היו סופר נדיבים בהתייחס לשובר. השובר אמנם לא היה זול (לי אישית הוא היה מאוד זול, אבל השווי המקורי שלו מוערך באיזו ה-240 ₪) אבל התמורה שלו הייתה מעל ומעבר. שתי מנות ראשונות, שתי עיקריות, שני קינוחים, שתייה חמה, קרה ובקבוק יין של אוצר המסעדה. המבחר ממנו יכולנו לבחור היה לא קטן בכלל.
הברמנית הייתה מאוד נחמדה, נהנו מהשירות למרות שהוא לא היה מהטובים שנתקלתי בהם. השירות היה מעט קולני מידי, מעט מנסה מידי. אבל בגדול הוא היה בסדר ושתי הבחורות ששרתו אותנו היו חמודות ונעימות. אחת מהן בשמחה הייתי לוקחת הבייתה ומלמדת אותה נתינת שירות מה היא.
כשהגענו לשם נזכרתי שהבעלים, יוסי, חבר של הבוס שלי. נכנסנו לשיחה מאוד מעניינת איתו, על עסקי המסעדנות ככלל והעסק שלו בפרט. הם עושים הרבה מעבר לרק אוכל.
למנות ראשונות הזמנו אנטיפסטי וקרפצ'יו. הקרפצ'יו היה עשוי מסינטה שנראתה מאוד איכותית וראו שהוא לא עבר הקפאה, הבלסמי ושמן הזית שליוו אותו היו באיכות טובה מאוד. הוא לווה גם בפסטו מאוד מיותר והוגש ללא פרמז'ן שלי אישית היה מאוד חסר.
האנטיספטי היה.... אנטיפסטי. מתובל טוב, לא צלוי מידי. אנטיפסטי טעים, אבל רק אנטיפסטי.
הלחם, שלצערי הגיע רק אחרי שהזכרנו אותו היה מצויין. אפוי בטאבוון, חם, פריך וטעים. היה שווה לחכות לו.
כמו בכמעט כל מקום אליו אני יוצאת, גם הפעם קיבלתי מנה במתנה. טוב להיות אני.
בעל הבית רצה להשוויץ בפאטה שלו. ובצדק. אני מוכנה שהוא ישוויץ בפני כל יום. פאטה כבדים, עשיר בחמאה עם קראסט של אגוזים, תמרים ותאנים. מנה מצויינת, ללא ספק.
לעיקרית הבחור לקח סטייק רוקה. בין המנות החביבות עלי ושנים (מאז פסטיס עליה השלום) לא יצא לי לאכול אותה. נתחים של שייטל, במידת עשייה מדיום רר (יותר לכיוון הרר) על מצע של בצל, תפוחי אדמה פריכים ועלי רוקט. המנה אמנם לא מתקרבת לזיכרון שלי מפסטיס אבל הייתה טובה. מה שכן, ראוי שהמלצרים יציינו שהבשר כמעט חי, אני אמנם רקדתי מאושר, אבל הבחור נאלץ להשתמש במחבת הלוהטת בה זה מוגש על מנת לצרוב את הנתחים מעט יותר. רוב בני האדם לא נוגסים בפרה בעודה רועה (:
אני לקחתי משהו שהוגדר כהמבורגר סינטה, מוגש על טוסט בליווי רוטב שמנת כמהין וצ'יפס קייג'ן. דמיינתי משהו אחד וקיבלתי משהו אחר. בעיני רוחי ראיתי צלחת המכילה רוטב שמנת עשיר שבתוכו צף לו בשר אדום ושמח, גם ביקשתי (ואישרו לי) פירה במקום הצ'יפס. לא כך היו הדברים. קיבלתי המבורגר, פחות חי ממה שביקשתי, בלחמנייה קלויה ולצידו סוסייר עם רוטב. הרוטב היה מצויין דרך אגב. ההמבורגר עשוי מידי. אני אוהבת נא. זה היה מידיום+. הפירה שלי נשאר צ'יפס משום מה, הוא היה מאוד טעים דרך אגב.
היין שליווה את הארוחה היה בסדר לטעמי וטוב מאוד לטעמו של הבחור. אבל מראש זה היה משחק קשה, יין שמכיל מרלו וסירה אף פעם לא יהיה כבד מספיק בשבילי. אני צריכה לחזור לשם ולנסות את שאר היינות, בעל הבית הוא חובב יין גדול ומשקיע מאוד במחלקה זו.
על הקינוחים אני לא מתעכבת, הם לא שווים איזכור. באמת. מיותרים לחלוטין. עצוב שהרבה מסעדות טובות נופלות בזה.
לסיכום אומר שהחוויה היה מאוד נעימה ודי טעימה, פעם הבאה ותהיה פעם הבאה, אתעכב על הראשונות ולחלוטין אוותר על הקינוחים. וביין אשקיע יותר זמן ואעזר בבעלים, הוא איש שיחה מעניין מאוד.
נהנו, בטוח נחזור.
