כשהייתי קטנה נהגתי ללמוד את הצעצועים שלי. כן, אני חנונית.
הייתי בוחנת אותם היטב, מסובבת, הופכת ומנסה לגלות מגבלות ויתרונות. אחר כך, כשכבר חשבתי שגיליתי הכל הייתי עושה בהם כרצוני. חלק שרדו את זה טוב מאחרים ולברביות שלי יש שיער קצר, קעקועים ולאחת מהן כרתתי שד. למכוניות על שלט והרכבת המכנית שלום. שלום יחסי, בכל אופן.
מתברר שלא השתניתי יותר מידי, גם היום אני לוקחת את הזמן עם הצעצועים שלי, לפחות עם אלה שאמורים להשאר לאורך זמן.
הדיסונס בין השכל שלך והרצון להיות קטנה ומושפלת מרתק. זה גם חדש לי. אני לא ממש בעניין של השפלות, כאב מדבר אלי יותר. הרבה יותר. משהו בך רוצה לגרום לי לנסות. אני עכשיו בשלב בו אני רוצה לסובב ולהפוך אותך עד שאני אגלה את כל הכפתורים הנכונים, אלה שמרכיבים ואלה שמפרקים.
מזמן לא היה לי רובוטריק. למה את הופכת? שטיח? ילדה קטנה? זונה גדולה?
התמונה שלך, שכובה על המיטה, פסוקה, עם מצבטים על הפטמות מהדהדת לי בראש. הזיכרון שלך מאבדת קוהרנטיות מחייך אותי.
אז צעצוצה שלי, את חייבת לי תשובה. מיסוד הדת - כן או לא?
