לפעמים הדואליות שבי מבלבלת גם אותי, איכשהו יוצא שאני מחזיקה דעות סותרות לגבי כמה נושאים. שאלה ששאלו אותי גרמה לי לחשוב הרבה על ה"בתשלום".
נתחיל עם מה שלא מפריע לי: אני חושבת שזכותה של כל אחת לעשות בגופה כרצונה. לשמור, לחלק בחינם, למכור. אני גם חושבת שמין הוא אינו דבר קדוש/טהור ומותר "ללכלך" אותו בכסף.
ועכשיו למה שכן מפריע: רוב תעשיית המין (ואני מדגישה שאין לי ידע סטטיסטי מדוייק והרוב זה תחושת בטן) אינה מכילה נשים ש"מתנדבות" למכור את עצמן. רובן לא מגיעות ממקום נקי או צורך כלכלי פרופר, שלא לדבר על הנחטפות, כאלו שהתעללו בהן והסמים.
ועדיין, אני חושבת שזנות צריכה להיות קיימת. ממוסדת, מפוקחת, בבקרה תמידית ותמיכה נפשית. אני גם חושבת שיש סיכוי קטן מאוד שזה יקרה וזה רק ימזער נזקים ולא יבטל אותם.
ועכשיו אלי. אני לא מלכה בתשלום, אני בכלל לא מלכה. אני אישה דומיננטית, מובילה עם העדפות מיניות לא שיגרתיות. תמיד הייתי פתוחה מינית, החזקתי הרבה פרטנרים בו זמנית, שכבתי עם זרים ויש כאלה שאני לא זוכרת את שמם. או את מראם. אני לא שיפוטית לגבי העדפות של אנשים, פוט פטיש קביל בעיני כמו מין עם כלבים.
איכשהו תמיד כשמישהו ניסה לקנות אותי או לי, בהקשר מיני, התפתח דיאלוג פנימי אצלי. אני רוצה את אותו החפץ ורוצה כסף, אני חומרנית ואוהבת כסף/רכוש. ואני מסרבת כל פעם מחדש.
כשאני חושבת על זה לעומק אני מגלה שאחד הדברים שמפריעים לי זה החשש שאחר כך אותו נשלט יבוא בדרישה ל.... ואני ארגיש חובה לתת. אם הייתי מאמינה, באמת ובתמים, שהם יקנו יאחלו לי יום טוב וילכו, כנראה הייתי מסכימה. כך גם היה כשחיפשתי משרת, היה קשה לי להאמין שמישהו יבוא, ינקה/יסדר/יעשה קניות/יתייק ולא יאונן לי על החזיות בהחבא.
אז גם הפעם, כששאלו אותי מה יקרה עם נשלט כלכלי יציע לקנות לי דברים מהרשימה וכשנשלטים כאלה אכן הציעו, אני פשוט לא יודעת.
וכשלא יודעים, הרבה יותר קל להגיד לא.
