סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 10 שנים. 3 ביולי 2014 בשעה 5:27

פעם, ממש מזמן, כוויות היו עניין שבשגרה. לא עבר יום מבלי שכיביתי סיגרייה על האקס, הצמדתי מצית ממש לאחר השימוש. לא עבר יום מבלי שהתנוסס עלי סימן צורב, מגרה (אז עוד התחלפתי).

ביומיים האחרונים זה רץ לי בראש, מדגדג בידיים. אני רואה ירך חשופה והיד מתהדקת, פרק כף היד של זר ברחוב גורמת לי לתהות אם יש לי סיגריות בתיק.

אני רוצה לצרוב את עצמי עליך, להשאיר שאריות ממני עליך לכמה ימים, לסמן את האהבה שלי בכאב.

Miss Hide - את הולכת ומשתכללת, יקירתי :)
לפני 10 שנים
hrgiger - זה דווקא מפעם, אני חוזרת למקורות (:
לפני 10 שנים
subtal​(נשלט) - די במשפט האחרון.

למה את חייבת להכאיב את האהבה? מה רע בנשיקה שמשאירה סימן?
לפני 10 שנים
hrgiger - אני חייבת כי זאת מי שאני, ככה אני מראה.
וזה לא סותר, יש נשיקות, כאלה שמשאירות סימן וכאלהשהן רכות ועדינות.
לפני 10 שנים
subtal​(נשלט) - מעניין, הסיבה לכאב שאת רוצה לגרום שונה מזו שגבירה רומנטית תיארה ברשומה 7 (http://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=399551&blog_id=65540), שם היא מתענגת על הכאב של האחר, ואת עסוקה בכאב מתוך נתינה. כמעט הפוך.
ידי היתה רוטטת מפחד, עם התקרבות המחט, או הסיגריה.
לפני 10 שנים
hrgiger - אני מכאיבה כי אני אוהבת להכאיב. לפעמים זה ממקום מתעלל, לפעמים מעניק ולפעמים פשוט כי בא לי.
וכן, לפעמים הכאב שלי הוא נתינה. אני אוהבת בעלי, זה שמתחתי, אני נהנית לענג אותו.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י