מתישהו במהלך חיי הבנתי שאם לא אהיה כנה עם עצמי ועם רצונותי חיי כנראה יהיו איומים. לא מעט לאחר מכן הבנתי שזה דורש ממני ליישם את אותה הכנות מול מי שמולי ולבקש מהם את אותו הדבר.
אני משתדלת להכניס לחיי רק כאלה שיכולים לעמוד בזה או לכל הפחות מוכנים למות בזמן שהם מנסים (:
אני חושבת שהביטוי הכי גדול של זה בחיים שלי כרגע זה הזוגיות שלי, שלנו. בהתחלה עשיתי מה שכולם עושים, זה לא עבד לי. הייתי לא כנה עם עצמי וזה לאט, אבל בטוח, חרב את הזוגיות. אז הפסקתי.
החיים זימנו לי גבר שמעריך אותי ומוכן לשנות הרבה בשבילי, אני מקווה שהוא מבין שהחיים זימנו לו אישה שמתנהלת באותה הצורה. היכולת שלנו לעצור לרגע את כל השטויות (ששנינו עושים) ולעשות ריסט למערכת, מופלאה בעיני. אף פעם לא היה לי מקום בו אני יכולה להתוודות על דברים לחלוטין לא יאים שעשיתי, להתנצל ולדעת שהצד השני, למרות הפגיעה, יקשיב ויבין מאיפה הכל מגיע. אף פעם לא היה לי מקום בו אני יכולה להגיד "אבל זה אחד ממעט הגבולות שנתתי לך, למה?" וזה יוביל להסבר אמיתי ולא למלחמה של מי אשם, למה ואיך האחריות לא עליו.
אני החלטתי על כנות מוחלטת, כל מה שהוא יבקש לדעת - הוא ידע (כמובן מבלי לחשוף ולפגוע בפרטיות של מישהו אחר). אני מצפה ממנו, ואני יודעת שאקבל את זה באופן חלקי כי הוא טיפה פחות קיצוני ממני (בהרבה מאוד דברים (: ) אבל אני מוכנה לוותר על המוחלטות של זה בתמורה לידיעה שהוא רוצה, מנסה, מתקן והכי חשוב - הכל בשבילנו.
עד פה הכל הגיוני, זה הרי בין שנינו בלבד ושנינו התחייבנו להתנהל ככה. מכאן והלאה אני הופכת מעט פנאטית, תמימה וכנראה גם יומרנית. אני מצפה שמי שמזדמן לתוך מערכת היחסים שלנו יתנהל, ולו במעט, כמונו. לצערי זה לא עובד ככה בחיים. הייתי מצפה מאנשים שלשנינו יש אינטרקציה (ברמה זאת או אחרת) איתם לכבד את הגבולות שלנו.
ויותר מהכל, אני לא מוכנה לקבל צביעות ודו פרצופיות. אם אתה מנסה להשתייך אלי, הבלוג שלו זה לא מקום להגיד כמה הזוגיות שלנו נפלאה, כמה הוא בר מזל וכו'. אם את מנסה להשתייך אליו את חייבת לקבל את זה שיש לו שולטת שהיא בת זוג, זה דורש ממנו המון וזה לפני הכל. אם אתה נכנס איתי למיטה אתה לא יכול לפזר רמזים לכך בבלוג שלי, אם את משחקת בלמטה שלו - אל. אני לא אקבל את זה. ואל תנכיחי את עצמך אצלי.
יש לנו חוקים, אתם מבינים? ושנינו עוברים עליהם לפעמים, אנחנו עובדים קשה על למזער נזקים ולמנוע את זה הלאה. מכירים את "אל תשים מכשול בפני העיוור"? אז אל, בבקשה. אנחנו אוהבים, חשובים אחד לשנייה ומשקיעים הרבה בלבנות משהו שהוא בדיוק אנחנו. ואם כבר כן שיתפתם איתנו פעולה כשחטאנו, באמא שלכם, אל תראו את עצמכם אל מול האדם השני.
הכל היה בטון נחמד ולצערי אני כנראה אאבד חלק מהמוניטין המנומס והמכבד שלי לאחר המשפט הבא - אם אין לכם/ן כבוד אלינו כזוג ולכל אחד מאיתנו כיחיד - אתם לא מוזמנים לחיים שלי. אם עוד לא נכנסתם, אל. אם כבר נכנסתם, אל תתנו לי לדעת.
חשוב לי, מאוד, לציין שני דברים:
1. מלוא האחריות עלינו, יודעת. אנחנו עובדים על ואנחנו מנצחים כל פעם מחדש.
2. נשלטת יקרה וחמודה שלו, את עושה לו טוב, את מכבדת ומכובדת. שום מילה ממה שכתבתי אינה מופנית אליך. את מוזמנת לחיים שלנו, את ההוכחה שאפשר גם אחרת.
