בבוקר הוא שלח לי הודעה מהמיטה "זה בוקר לגלגל כאב"
הודעה שלא ראיתי עד שהוא לא התיישב עם כוס התה שלו לידי.
לאחר כמה דקות, כי הוא סוג של פטישיסט מיטה, הוא חזר אל מתחת לשמיכה.
כשסיימתי את הקצבת העבודה שלי לבוקר של שבת שלחתי לו: "לפני צהריים של לרכב עליך?"
מיותר לציין שהוא לא סרב, נכון?
מכיוון שהוא הקושר במשפחה (ולפי התמונות קושר נפלא) הוא קיבל הוראה להזקיר את עצמו ולקשור את האשכים והזין. לפי התמונה שהוא שלח לי כדי להראות שהוא מוכן הבנתי שצדקתי. אכן הוא זה שהיה צריך לקשור והזקפה שלו באמת יפה ככה, כמו שחשבתי שהיא תהיה.
דקות לאחר מכן, אני רוכבת עליו יחסית בעדינות, הידיים שלו מלטפות אותי בנעימות ואני מושכת בחבל שקשור לאשכיו. כשהפנים שלו מתעוותות בכאב (שלדעתי לא היה מהסוג שמהנה אותו) אני מחייכת.
התגובה שלו מבהירה לי שמי שמתחתי כרגע ישאר איתי לנצח.
"אני חולה על המבט הזה"
אני גורמת לו לסבל ולא כזה שהוא נהנה ממנו, המבט שלי מתערפל מעונג ובשניות הוא שוכח שכואב לו ומבחין שאני באקסטזה.
לא יכולתי לבחור מישהו טוב יותר להיות שלו.
