הפוסט שהוסר נכתב מתוך תסכול, סוג של קריאת אזהרה. הוא כוון אלי יותר מאשר לכל אחד אחר אך כמובן שאני לא היחידה שנדרשה להתייחס אליו.
השיחה שהתקיימה לאחריו הייתה קלה וקשה כאחד. כבר למדנו להפתח יחסית בקלות אחד מול השנייה אך הנושא שעלה קצת כאב לשנינו.
הדבר הכי חשוב שאני למדתי מהשיחה הזאת זה שלפעמים הוא חושש למקומו, הדבר הכי חשוב שהוא למד (לדעתי) זה שאין לו סיבה. הסיבות שהפוסט שהוסר קיבל את כינויו הן כדלקמן: כל דבר שיגרום לו לפקפק בכמה אני זקוקה לו הוא טעות וכל דבר שיגרום לאחרים לחשוב שהוא בר החלפה הוא טעות גדולה יותר.
אני בימים קשים, אני מוצפת ומותשת ויש לי מעט מאוד זמן לעצמי. הבקשה שלי ללקבל אותו בחזרה, ללהרגיש את ההתמסרות שלו התקבלה אצלו ממש כמו שרציתי.
לא משנה כמה אחרים יהיו לי, מתמשכים או מזדמנים ולא משנה אם בכלל לא יהיו, היחיד שבאמת יוותר על צרכיו בשבילי זה הוא.
אני ברת מזל.
