סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 9 שנים. 18 בינואר 2015 בשעה 21:21

כשאני מונעת ממנו אני תמיד מעוררת יותר מהרגיל. כולם (אני, הוא ואתם) יודעים את זה.

כשאני מתעלמת מהצרכים שלו אני מעוררת אפילו יותר. שלא יהיה ספק, אני לא מתעלמת ממנו. הוא היומיום שלי, הלילות, הקיום. אני כן, לעומת זאת, לא נותנת מקום למיניות שלו מולי. המיניות שלי, דרך אגב, תופסת הרבה מקום.

הוא בסוג של עונש, כשאפרק אותו ואתפרק עליו גם אתן לו לפרוק. עד אז, הוא נוגע, מנשק, מנושק ומחובק. והמיניות שלו - איננה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י