אנחנו נכנסים למיטה והוא מתכרבל בי, בצורה מאוד מחושבת הוא מתמקם כך שהאשכים שלו נשענים על כף ידי. לא עוברות 5 שניות ואני מועכת אותם חזק, חזק מאוד. הוא דוחף את הפנים שלו לחזה שלי וגונח. כל גניחה שלו מדרבנת אותי למחוץ חזק יותר, להרגיש אותם מתחממים בכף היד שלי. אני מרחיקה אותו ממני מעט ומצליפה בהם הצלפות קטנות עם גב כף היד, הקולות שזה מוציא ממנו גורמים להגביר את הקצב. הוא הרי גונח בדיוק בשביל שאמשיך.
ההבנה שלנו שאני רוצה את הכאב שלו והוא רוצה שאקח את זה ממנו גורמת לי לחבק אותו חזק. כשהפנים שלו נחות עלי ואני מחבקת אני מתחילה לסטור לו ללא סיבה וללא הפסקה. בעבר הגוף שלו היה מתחיל מעט לפרכס לי מכאב בשלב הזה אבל הפעם (נראה לי שמרוב געגוע) הוא שוכב שליו בחיקי ואני סוטרת עד שאני מרגישה שהנשימות שלו מאיטות.
אני מחזירה את כף היד שלי לאשכים שלו וממשיכה למעוך, חזק יותר מקודם. הוא מתחפר בכתף שלי ונושך את הכאב שלו לתוכי.
אני מתעוררת עם סימן בכתף ימין, סימן פיזי לכך שהוא קורא את הסימנים שלי.
