half-way contempt

יש משהו בריצה שגורם לי לחשוב, יותר נכון, שגורם לי להפנים.
אני תמיד מתחילה את הצעד הראשון עם תהיות ומסיימת עם הבנות.

עוד לא חמש וחצי בבוקר ואני נועלת נעליים ויוצאת לשכונה.
אני רצה את הפחדים שלי ממקומות חדשים.
אני רצה את התסכול שלי משקרים קטנים.
אני רצה את ההבנה שלי שלפעמים אולי צריך לוותר.
אני רצה את החרטות שלי ממילים שלא נאמרו.
אני רצה את החששות שלי מלדרוש יותר.
אני רצה את העצב שלי מפשרות שנעשות.

אני קושרת שרוכים, נעמדת, ויוצאת לרוץ.
אני אחזור נקייה יותר, לקצת.