סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

half-way contempt

לפני 9 שנים. 12 ביוני 2015 בשעה 10:17

הדבר הראשון שהוא עושה (טוב השלישי, הוא התקלח ונישק אותי קודם לכן) זה להיכנס אל בין רגלי ולהריח. לא ללקק, לא לטעום, הוא קובר את עצמו שם לשניות ארוכות ומריח. כשהלשון שלו סוף כל סוף נוגעת בי בין השפתיים, אנחת רווחה נפלטת ממני. זה לא בשבילי המנעות ארוכה כל כך (ודילדו זכוכית לא יודע לרדת).
הוא מלקק אותי דקות ארוכות וזה מרגיש כל כך נעים, כל כך ממלא. כשהוא מפסיק וחודר אלי בבת אחת אני מרגישה את הגעגוע שנצבר בו, שנייה אחר כך הוא גם יאמר זאת. הוא מתחיל לחדור מהר יותר, עמוק יותר ולי בראש עוברת מחשבה שזה ממש יבאס אותי אם הוא יגמור עכשיו. הוא לא. הוא יוצא ממני ומחדיר לי אצבעות לכל חור אפשרי, זה מרגיש כאילו הוא מנסה כולו להיכנס לתוכי. דקות לא ארוכות אחר כך אני מאוננת את עצמי לגמירה חזקה על האצבעות שלו.
הוא הופך אותי, מעמיד אותי על ארבע ומתחיל להתחכך בין השפתיים שלי מאחור, אני מושיטה יד אל בין הרגליים שלי ומאוננת לו תוך כדי, הכל כל כך רטוב. הוא דוחק קדימה ואני תופסת את האשכים שלו ומועכת. חזק. מהרגע שאני תופסת לו את האשכים עד שהוא חודר עוברות אולי שתי שניות, הוא מתחיל לחדור מהר יותר ואני למעוך חזק יותר בקורלציה מדהימה. 
"אני גומר. חזק יותר בבקשה. חזק", אני מועכת הכי חזק שאני יכולה והוא מתפרק בתוכי בגניחה ארוכה.

הוא נשכב לצידי, נושק בעדינות לצידי הגוף שלי, מחבק ואומר שהוא התגעגע.
גם אני.
הוא בבית.

Tomereko - הבית, בין זרועותיך זהו המקום שלי, המקום הנכון
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י