אתה מסתובב בבית, רבע מלהג, רבע מסדר, רבע מנסה להרשים ורבע אני לא יודעת. בהתחלה אני עוד מקשיבה לך, מגיבה, מהנהנת מידי פעם. אני מאבדת ריכוז ומתחילה לחשוב על דברים משלי, עבודה, הקעקוע שאני רוצה, זין. זין? מעניין מאיפה זה הגיע. נשאר עם הזין. אני מפליגה בדמיוני וחושבת על גבר זר שמתיישב לידי, מניח יד בטוחה על הירך שלי ומטפס לאט לאט למעלה, הבליטה שלו מבעד למכנסיים גדלה ככל שהוא מתקרב לרטיבות שלי.
אתה עדיין מסביב שם, כמו דבורה מזמזמת. אני מתנערת מהמחשבות שלי ומבקשת ממך שני דברים: "תתפשט ותביא לי את התיק שלי". אתה מגיב ב: "ככה סתם?" ומשתתק כשאתה נתקל בחיוך הנבוך שלי. אתה מביא את התיק שלי ומגיש לי אותו, אני מסרבת לקחת אותו ואומרת: "הפוך, אתה לא לפי הסדר, תחזיר את התיק לאיפה שהוא היה".
אתה עוצר מבולבל, פותח את הפה בשביל להגיד משהו ומשתתק כשאני מרימה אצבע. "תתפשט ותביא לי את התיק שלי".
אתה מחזיר את התיק, נעמד לידו ומתפשט, אתה רק חצי זקור, החצי השני מבולבל. אתה מגיש לי את התיק, מזדקר ככל שאתה מתקרב אלי והעיניים שלך נודדות אל בין הרגליים שלי. אני מוציאה מהתיק את הטלפון שלי וגאג דנטאלי.
כשאני מרימה אליך שוב את מבטי העיניים שלך פעורות. "לרצפה אפס ולפתוח פה גדול". אתה צונח לברכיים ופוער את הפה שלך ואני שמה לך את הגאג. הפה שלך פעור ואתה סוף כל סוף שותק, העיניים פעורות ואתה סוף כל סוף במקום. אני מבקשת ממך להסתובב להוריד ראש לרצפה ולהרים ישבן גבוה למעלה. "תפער את עצמך, עם הידיים". עכשיו אתה חור כמעט מושלם.
אני לוקחת את הטלפון ומלמלת לעצמי: "זין, אני ממש צריכה זין". אתה מסובב את הראש ומבט של תקווה צץ לו. כשאני אומרת לך "נראה לך? זה לא זין בשבילי" אתה מהנהן במבט נעלב ומחזיר את הראש למקום.
כשאתה שומע אותי מתחילה שיחה אתה מסתובב אלי עם מבט שואל. אני מבקשת מהצד השני להמתין ואומרת לך להביא את הדילדו. כשאתה מביא לי אותו אני כבר עמוק בתוך שיחה מחוייכת, עם רגליים מעט מפושקות, נרגשות.
אני עוצרת את השיחה ושואלת אותך: "מה חורים עושים?" ואתה מלמל משהו לא ברור, קשה לדבר עם גאג, קשה לך לא לדבר. "צודק" אני אומרת לך "חורים צריך לסתום". אני אאחוז את הדילדו ביד ימין ואתה תתחיל לזיין את הפה שלך איתו, גבר מרייר ומשתנק זה כל כך מעורר, בחיי שאני צריכה זין.
אני חוזרת לשיחת הטלפון שלי ואומרת: "טוב, הוא לא יפריע לנו. ההיפך, הוא כבר מתאמן. בוא".
ואתה משתנק קצת יותר.
לפני 9 שנים. 10 ביולי 2015 בשעה 6:54
