"זהו, הנה. עכשיו בא לי. לך לחדר.", זה יבליח ככה פתאום, יפתיע אותי כמעט כמו שזה יפתיע אותו. "תפרוש את מה שאני אוהבת על המיטה ותקרא לי".
הוא יקום, בטח שהוא יקום. מישהו מכם לא היה קם?
כשהוא יקרא לי אני אכנס לחדר מצפה, זקורה. על המיטה יהיה הקיין, גלגל הכאב, דילדו זכוכית ואביזרים נוספים שהוא יבחר בשבילי.
"לא", אני אומר, "זה לא הכל." ואצא מהחדר. כשהוא יקרא לי שוב המיטה תהיה מעט שונה והוא ימתין למוצא פי.
"עוד לא, תנסה שוב".
אני אשמע אותו מהסלון, רעשים של הארגז שלנו מתבלגן. הוא יוציא ויכניס דברים וזה ייקח יותר מידי זמן.
בשלב מסויים אני אאבד את הסבלנות המפורסמת שלי, אכנס לחדר ואומר: "את הקיין אלי בבקשה". כשהוא יביט אלי במבט שאומר "אבל כבר שמתי אותו על המיטה" אני אביט לו ישר בעיניים ואומר לו: "עכשיו. אתה. תעלה על המיטה".
ואז, כשמה שאני אוהבת יהיה פרוש על המיטה אני אנשום נשימה עמוקה במקביל לנשימה שהוא לוקח
ואתחיל.
