כשאתקשר אליך ואומר לך לבוא אני אענה ב: "תודה". כבר הרבה זמן שאני מספרת לך על אהבותי ורצונותי ואת מרטיבה מהצד השני.
ההודעה שאשלח לך שאומרת לך לא להתרגש יותר מידי כי אני לא מתכוונת לגעת בך תשאיר אותך מבולבלת ומאוכזבת לשארית היום. כשתשלחי לי הודעה שאומרת שסיימת לעבוד ושאת בדרך הבייתה להתקלח ולהתלבש אומר לך שאין צורך, שתגיעי כמו שאת, זה מיותר כל ההכנות האלה.
כשתדפקי על הדלת, נקישה שקטה ומהוססת, אני אפתח את הדלת לרווחה ואומר לך שזה נשמע כאילו את לא באמת רוצה להיכנס. הדלת תיסגר בפנייך בעדינות. שתינו נעמוד משני צידי הדלת, אני אחייך ואת תעלבי. הנקישות שיגיעו שניות ארוכות לאחר מכן תהיינה חזקות, על גבול הכועסות. אני אפתח לך, אזמין אותך להיכנס ואלך אל המטבח.
את תלכי אחרי, תעמדי באמצע המטבח ותשאלי אותי אם מותר חיבוק אחרי כל הזמן הזה שרק שוחחנו. ה"לא" שלי ישאיר אותך סמוקה, עלובה וכועסת.
את תתקרבי אלי קצת יותר, כמו גורה שמחפשת דרך לקבל יחס ותפגשי את ה"תשארי במקום שלך" הנחרץ שלי.
את תאמרי לי שאני לא הוגנת ושאת לא מבינה מה בדיוק מצופה ממך ואני אבקש ממך להפשיל את החצאית שלך. את תרימי אותה גבוה והירכיים שלך יפרדו באופן לא רצוני, הרטיבות שלך עומדת בסתירה לפנים הכועסות שלך.
אני אושיט את כף העץ שלי אל בין הרגליים שלך והמגע יקפיץ אותך מעט. אני אעמוד מולך ואשאל אותך אם את מגורה, הסומק שלך ילווה "כן" חלש וקטן. אני אענה ב: "לא מספיק" ואסתובב בחזרה אל הסירים. את תעמדי מאחורי, נושמת נשימות קטנות של התרגשות ואני אתרכז בסירים. כשאסיים לנקות ולסדר אחרי אאחוז בבקבוק הריק של השמן, אסתובב אליך ואפגוש מבט חסר אונים. כשאגיש לך את הבקבוק את תיקחי אותו ממני ותשאלי: "לזרוק לפח?"
כשאני אענה לך שלא יפה להתייחס לעצמך כפח העיניים שלך יפתחו רחב.
בלי לדבר בכלל, כשעולה לך השיחה הראשונה שלנו בראש, את תורידי את החצאית, את התחתונים, תניחי את הבקבוק על הרצפה ותתיישבי.
כשאגיד לך "יכולה", את תזייני את עצמך עליו, תאונני. אני אומר לך לטרוק את הדלת מאחורייך כשתחליטי שנמאס לך, שאני הולכת לישון כי מאוחר ואלך אל חדר השינה.
מקשיבה לרטיבות שלך על הבקבוק שלי.
לפני 9 שנים. 10 בספטמבר 2015 בשעה 9:20
