כשרק התחלנו לצאת ישר שמתי לב שהוא מזכיר לי את אבא שלי. ושמחתי.
אבא שלי הוא גבר מעניק, אכפתי, ההתנהלות שלו מול אמא שלי תמיד גרמה לי להעריץ אותו.
ואני? אני העתק של אמא שלי. מראה, שפת גוף, התנהלות.
לי היה ברור שאם אבלה את חיי עם הבחור זה בזכות זה שהוא דומה לאבא שלי. נכון, מאז גם גיליתי במה הוא שונה וגם את זה אני אוהבת, אבל זה היה הבסיס.
כשהבאתי אותו הבייתה בפעם הראשונה אחי ניצל את ההזדמנות הראשונה שהוא לא היה לידי בשביל לשאול אותי אם שמתי לב שהוא מזכיר את אבא. כשעניתי שכן הוא אמר: "יופי, הוא יהיה טוב בשבילך.".
בסוף השבוע היינו אצל הורי וכרגיל התעוררתי לפני כולם. אני יושבת בסלון והכל שקט, פרט לרחשושים מהחדר של הורי, הם מפטפטים להם כרגיל. אני מזיזה את השולחן בסלון, ה שמרעיש יותר מהצפוי ושומעת את אבא שלי אומר: "הילדה שלנו בטח ערה, אני קם.". שנייה לאחר מכן הוא בסלון ומחייך את ברכת הבוקר טוב שלו, לא עוברות חמש דקות ואמא שלי נכנסת ושואלת: "תמיד תהיי ינשוף? בלילה ישנים.".
אנחנו יושבים בסלון ומדברים קצת והדבר הבא קורה: אמא שלי קמה להכין לעצמה לשתות וכשהיא חוזרת היא עוברת ליד אבא שלי, כאילו היא רואה אותו בפעם הראשונה בבוקר, מתכופפת אליו, מנשקת אותו ואומרת לו בוקר טוב. שתבינו, שניהם התעוררו ביחד.
הם ישנים באותו החדר כמובן.
יצאו יחד מחדר השינה.
התיישבו יחד בסלון.
אותי זה ריגש.
אנחנו כבר בבית שלנו, מתעוררים בבוקר אחרי שהיינו כל הערב יחדיו וכמובן ישנו יחדיו, הוא מסתובב לחבק אותי וכשאני עושה תנועות של לקום מהמיטה הוא מחבק חזק יותר ואומר לי: "אל תלכי".
כשרק הכרנו היה ברור לי שהוא דומה לאבא שלי, נשאר לי רק לקוות שאני מספיק דומה לאמא שלי. הם נפלאים ביחד כבר כל כך הרבה שנים.
