לכל דבר יש התחלה, הנקודה הזאת בה ברור לי שאני רוצה "בדיוק ככה". הנקודות האלה תמיד מהוות את הבסיס לכל הפעולות שיניעו את התהליך, שיגרמו לי להשיג את המטרה שלשמה התכנסתי.
מי שמכיר אותי יודע שאני מעט חולת שליטה, מי שמכיר אותי יותר טוב יודע שההתעקשות שלי על להוביל ולדעת הכל מגיעה מהעובדה הפשוטה שבלי הסדר הספציפי שלי ובלי הדרך שאני מכירה אני הולכת לאיבוד.
מכיוון שהמציאות לא באמת קשובה לצרכים שלי לפעמים זכות הבחירה והחלטה נלקחות ממני, לפעמים דברים שהייתי בטוחה שהם נתונים בטוחים מתגלים כשקריים, כטעות. ואז, או אז, אני יוצאת מאיפוס. לוקח לי זמן לארגן את הראש שלי למשהו מסודר, לנטרל את כל רעשי הרקע שמציפים אותי ולבחור שוב מה הדרך שלי. מה חסר לי. הבעיה העיקרית היא שכשזה קורה בנושא אחד זה גורם לי לאבד שליטה גם בשאר, המזל הוא שיש לי מעגל של גבר אחד שמכיל, מבין ומאפשר לי ללכת לאיבוד עם עצמי ולעיתים גם ללכת לו לאיבוד.
ועכשיו, שוב סידרתי את הדברים בדרך שלי, אני מתחילה לראות שוב בבהירות לאן אני הולכת ואיך אגיע לשם.
עכשיו שוב ברור לי מה חסר לי ואיך אשיג את זה ממי שאני רוצה.
עכשיו אני שוב קצת יותר ברורה לי.
