אנחנו יושבים על הבר ומדברים. הוא מספר לי על החוויות החדשות שלו, הדברים שהוא לומד על עצמו כרגע וזה מאפשר לנו שיחה הרבה יותר פתוחה מבדרך כלל. אני מדברת עלי, על דברים שהיו ועל דבר שקורה ולא יכולה שלא לנשק אותו ולומר שאני שמחה שאנחנו יכולים לדבר ככה, לחלוק. נכון, לא הכל הוא רוצה לשמוע ואי לכך לא הכל אני יכולה לספר, אבל הוא לומד וכל פעם מאפשר עוד קצת. מאפשר לי את עצמי ולומד תוך כדי את עצמו, אני מניחה.
מיום חמישי הוא אומר לי שהוא רוצה אותי ואני לא מאפשרת. אני גם ממש עייפה וגם אוהבת להרעיב אותו. בבר אני כבר יודעת שהלילה אתן לו לזיין אותי. אני רוצה להרגיש אותו חזק בתוכי, פורק את כל הרעב שלו.
כשאנחנו במיטה והוא בתוכי, מזיין כאילו הוא לא ראה אותי חודש הקולות שיוצאים ממני מעוררים גם אותי. אני מרגישה אותו חזק בתוכי, על גבול הכואב אבל המבט הספק לוקח ספק נותן שלו מענג אותי.
כשאני אומרת "די, לא תמיד צריך לגמור", אני צריכה להדוף אותו ממני בכוח. אני לא מרגישה צורך בפורקן, בכלל, נעים לי בדיוק ככה. כשאני פועמת מריגוש וכל הסנסורים שלי חדים, והוא קצת מאוכזב.
