לא, זה לא סימן להתעצב בשבילי או לחילופין, לשמוח לאידי. הבחור שלי עדיין פה (ישן בשלווה בחדר ליד) ואנחנו עדיין יחד.
אבל....
הייתי רוצה להיות רווקה שוב, לקצת זמן. לפרק זמן מוגדר. בא לי לצאת מהבית ושלא ישאלו לאן, שלא יתהו איפה אני בארבע בבוקר. בא לי להתלבש למסיבה, לרקוד את עצמי למוות, לסיים באפטר פארטי פרטי בבר השכונתי ולחזור לישון באלכסון במיטה. בא לי שלא ידאגו לי בהאנגאובר.
בא לי לשלוח" קום" למישהו ולהגיד לו לבוא כדי שאגרש אותו שעתיים אחר כך, או להגיד לו לשלוח מונית. בא לי לארח מישהי, להאכיל ולשכר אותה ואז לגרור אותה לחדר ולהראות לה שאני לא רק מנומסת ונעימה. בא לי לארוז, לטוס ולחזור בלי שאצטרך לספר איך היה. אולי אפילו בלי לארוז.
בא לי אנוכיות של לבד, נוחיות. בא לי לקרוא למישהו שיסדר וינקה לי את כל הבית כי לי אין כוח. ואחר כך להזדיין איתו, או להכות אותו או פשוט לשלוח אותו הביתה. עם יריקה או לא.
בא לי את כל הדברים האלה שאני יכולה לעשות רק כשאני לבד.
בא לי שלא ישאלו איתי אם הכל בסדר כשלא ולא ישמחו איתי כשכן. בא לי להיכנס למיטה ולא לריב על השמיכה.
והכי בא לי שזה יקרה, ולאחר שבוע אני אחזור למקום שלי. או שהמקום שלי יחזור אלי. ויהיה לי אותו, את האהבה שלו, את הנתינה שלו, את התלות. אותנו.
