משהו במבט שלך גורם לי לבקש ממך לקום מהרצפה וללכת להביא את כיסוי העיניים. זה לא הכאב, זה דווקא תורם לעוררות, זה כנראה השימחה על כך שאתה קרוב כל כך, כמעט נוגע. ואת זה לא הרווחת.
כשאתה חוזר אלי אתה יורד בחזרה על הברכיים ואני קושרת את כיסויי העיניים. מעכשיו אתה רק שומע. הפה פעור בעזרת הגאג ומונע ממך לדבר, העיניים מכוסות ורק השמיעה נשארה לך, אולי גם חוש הריח.
ועכשיו כשהמבט שלך כבר לא מפריע לי, אנחנו יכולים להמשיך.
אני נשענת עליו, מרגישה את חום הגוף שלו על הגב שלי, הרגליים של שנינו פשוקות ואתה כל כך יפה בינהן, על הרצפה, מרייר.
הוא אומר לי כמה אני מרגישה לו נעימה מבפנים ואני רואה את התסכול שלך כשאתה זז בחוסר נוחות. אני זזה עליו מהר יותר, האנחות שלי ממלאות את החדר. הוא מתחיל למלמל מילות תשוקה ואני נוגעת בעצמי עליו.
כשאני גומרת אני מורידה ממך את כיסוי העיניים, את הגאג ומראה לך את השלולית שעשית. שלולית של רוק וזרע. אני קמה ממנו ונכנסת למקלחת. לא לפני שאני אומרת לך לנקות את הרצפה בלשונך.
ואותו.
לפני 7 שנים. 15 ביולי 2016 בשעה 18:11
