לפני 7 שנים. 29 ביולי 2016 בשעה 4:31
אני מתעוררת בחמישה לשבע, שש דקות לשבע, לשם הדיוק. אני מתעוררת ואומרת לעצמי: "השעון אמור לצלצל עוד מעט, אני אשאר במיטה בנתיים, אולי אשלח ידיים." ואיכשהו נרדמת שוב.
אני מתעוררת מהשעון, חמש וחצי דקות אחר כך, לתוך גיהנום. השיער שלי זקור ונראה כמו ראשה של המדוזה הבכירה ביותר, העיניים שלי אדומות ונפוחות, הלב שלי שועט והנשימה קצרה. חמש וחצי דקות בהן היה לי סיוט מהמטרידים ביותר שחוויתי. אני לא יודעת על מה הוא היה, אני רק יודעת שהתעוררתי מבועתת ומוטרדת, מאוד.
ובגלל זה, בדיוק בגלל זה, אני שונאת להתעורר ולחזור לישון, זה תמיד נגמר כך.
