half-way contempt

מי שעוקב אחרי הבלוג שלי באדיקות בטח זוכר שלא מזמן נפלתי לי באמצע רחוב הומה ונחבלתי בברכיי (ומי שלא, שיתבייש לו). בכל אופן, אז זה קרה וההחלמה איטית מהמצופה. לקח לי יותר משבוע להצליח לישון על הבטן וברך ימין עדיין מגלידה. ומגרדת, כל כך מגרדת. עכשיו, אותי לימדו שלא מגרדים גלדים כי אז נשארות צלקות, אז מה שקורה זה שאני מסתכלת על הברך שלי בתסכול וכבר חצי יום מדמיינת לשון רכה ועדינה מלקקת את הברך שלי ללא הפסקה.
ואז, אתם יודעים, אם הלשון כבר שם, שתעלה קצת. ואז לא רק מגרד לי. ולא רק בברך.