היום התחיל בזה שהתעוררתי שעתיים מאוחר מידי מסיוט נוראי. תוך רבע שעה כבר הייתי בתור לבדיקת דם בה לקחו ממני 11 מבחנות, האוטובוס לעבודה היה איטי מהרגיל והשילוב (המומלץ בחום) של 14 שעות צום פחות 11 מבחנות מיסטל אותי לחלוטין.
בעבודה מן הסתם היה לי קשה יותר. בשתיהן.
היום נגמר בזה שצעדתי מעל ל-20 דקות בנעלי עקב כדי להגיע לערב צוות שהתקיים בסושייה כשרה בנמל תל אביב. זה ממש לא שווה את כאב הרגליים. הטוביקו - צמחוני. והסושי היה מחורבן בלי שום ק(כ)שר. אה, כן, גם ישבנו בחוץ. באוגוסט. בנמל תל אביב. בלי מאוורר.
אבל באמצע השיער שלי הפך משחור לכחול, אשה יפה במיוחד ניסתה להסביר את עצמה וגרמה לי לחייך ובלילה, כשהתיישבתי על המיטה, הבחור שלי הניח עלי יד כל כך נעימה מתוך שינה, שפתאום, ממחווה כל כך לא מודעת הרגשתי ממש אהובה.
אז היום התחיל נוראי ועקרונית נגמר נוראי. אבל אני אלך לישון מחייכת. ומצפה.