הדד ליין שלי ל"שלומי בסדר" היה בראשון בבוקר. ככה אני עובדת, אני קודם טוענת כך ועם הזמן מגיעה למקום שבאמת אני בסדר. אני צריכה את המרווח הזה בין לא להתייחס למה שמפריע לי ללהפנים באמת את המצב ולהחליט מה הלאה.
אז היום יום שלישי והיום שלומי באמת בסדר. עדיין חבל לי שאני נאלצת לעזוב, בעיקר בגלל הנסיבות המרגיזות. אבל אני בסדר כי הבנתי ש:
* חצי שנה עברה מאז שהתחלתי את העבודה הנוספת. משרה ו-3/4 זה המון. יותר מידי. איבדתי את עצמי בעבודה.
* התחום אליו חזרתי הוא חלק בלתי נפרד מחיי, כמו כן גם התחום השני בו אני עוסקת. אני לא מתכוונת לוותר על אף אחד מהם.
* אני אתן הכל למי שייתן לי הכל. וכשמי שמעסיק אותי לא יודע לנצל את זה אני אתן מעט, מעט מידי. ואזיק לעצמי ולעבודה לצערי. אני צריכה שירצו בי כדי לתת את כולי.
* אני חייבת להשאיר לעצמי זמן פנוי לי. הכושר נפגע, הדבקות שלי במטרה נפגעה.
* אני לוקחת חודש הפסקה מלהרוג את עצמי על ידי 587945 שעות עבודה חודשיות. 200 יספיקו.
* בסוף החודש אני טסה וכשאחזור זה יהיה לחיים חדשים, נכונים יותר. מאתגרים.
* אני צריכה ללמוד. להחליט מה, איפה ואיך לממן. וללמוד.
וקעקוע, את זה אל תגלו לבחור.
